סתם מחשבה אקראית שעברה לי בראש לפני כמה ימים..איכשהו ב17 שנים האלה צברתי המון שנאה עצמית. כנראה שאם הייתי מבינה הרבה פסיכולוגיה (ולא בשנייקל) הייתי אומרת שזה בגלל השפעות החברה והצביעות,שטחיות וחרא שעוטף אותנו בכל מקום. לא יודעת,אני לא חושבת שאני מרגישה שלא אוהבים אותי מספיק או שגדלתי במשפחה לא מספיק תומכת..כי הם לפעמים קוצים בתחת אבל הם תמיד כאן בשבילי ותמיד יספקו תמיכה ואהבה. אז למה אני כ"כ לא אוהבת את עצמי? האם יותר מדי אהבה זה גם לא תקין? כי ברור שקצת מדי עלולה לדפוק לך את הראש ואת ההערכה העצמית.

אוף. כאלה שטויות רצות לי בראש.

או שזו עוד תופעת לוואי של גיל טיפשעשרה. קורה :פ

Everyday I fight a war against the mirror
I can't take the person starin' back at me
I'm a hazard to myself

Don't let me get me
I'm my own worst enemy
Its bad when you annoy yourself
So irritating
Don't wanna be my friend no more 
I wanna be somebody else

ד"א,פינק מדהימה. כבר שכחתי עד כמה השירים שלה קצביים,פמיניסטיים,פשוטים ופשוט לא יודעת...

יותר קל למצוא את עצמך במילים של אחרים.