הולכים עם הזרם,לעיתים מוצאים את מקומנו. לעיתים מאבדים את עצמנו בשטף של זרים ורעיונות של אחרים,זורמים עם החיים ועם החלטות של בני תמותה אקראיים. מוקפים במציאות שנכפית עלינו ובמילים מפוצצות שצועקות מדפי עיתון שנזרקים כל בוקר היישר לתוך החצר. מעכלים את האמת באיטיות..נותנים לה זמן,משתעשעים ברעיון,נותנים לרעיון להיספג ואז מפנימים. מתמודדים עם הכול..בדרך זו או אחרת. לבד או עם עוד מספר אנשים. רוכשים חברים,אויבים ומספר לא מוגדר של אנשים שנמצאים איפשהו בין לבין. מאבדים את עצמנו שוב ושוב רק כדי למצוא את עצמנו ולנסות להתעלות על ההבנה שאנחנו פגומים בדרכות כה רבות שניתן לראות את היופי בזה. פוסעים בשבילים שהחיים מכתיבים,משנים את המציאות ומצטטים אחרים.

 או סתם כותבים בפלצנות יתרה ומפרסמים את זה ברשת,העיקר לזרוק את זה החוצה ולהפסיק לשמור הכל בפנים.

You crawled away from me.
Slipped away from me.
I tried to keep a hold,
but there was nothing I could say.
You slid and crept away
and there was nothing I could say.
So what you're trying to say
is you don't wanna play.
But what you want and what you need
doesn't mean fuck to me.

Because I can see your back is turning.
If I could I'd stick the knife in.

This is love.
This is my love for you.

Get up.

Now.

Say you won't go.