אין שם (:

נמאסס לייייייייייי~~!!!

נמאס לי שחושבים שאני לא יכולה להסתדר לבד

נמאס לי שלא בוטחים בי

נמאס לי שמדברים במקומי עם אנשים על דברים שקשורים אלי

נמאס לי שמתעסקים לי בחיים

נמאס לי שמכניסים לי דברים לפה

נמאס לי שלא מתנהגים ברגישות

נמאס לי שחושבים שאני לא יכולה לעשות דברים לבד

דיי נמאס לי.. !!!!!!

דיי אני כבר שונאתת את החיים האלה.. ~!@~@#~!!

אוףף !

למה אנשים חושבים בשבילי ולא נותנים לי לחשוב לבד?!

דיי..

אני צריכה עכשיו תמיכה מישהו שיחזיק אותי מישוה שלא ידבר או לא יעשה דברים במקומי..

כי לפי מה שאני יודעת אני חייה ואני יכולה לעשות דברים לבד..

כל פעם אני מגלה דברים חדשים שלא ידעתי זה מציק במיוחד שזה מאוד מאוד קשור אלי..

..."את יופייה כל כך רצית לשכוח
לקלף ממך כל זיכרון
שק של תלות תלוי לך הכתפיים
אתה חולם עליה בלי לישון

וכמה שאני אוהב אותך
זה רק נהיה יותר מסובך

כוכב נופל כותב את שמה בשמיים
הכאב צורח באוזנייך
מערבב כדור עם וויסקי ויין
אתה הופך לבית מרקחת את גופך

וכמה שאני אוהב אותך
זה רק נהיה יותר מסובך"...

לא ידועת עם אני אוהבת אותו או לא..

אני פשוט יודעת שהוא ילד מדהים ומתוק שרק מעלה לי את החיוך

תמיד שאני מדברת איתו ומה שלא יקרה אני אצחק מתי שאני אדבר איתו..

ואני יודעת שלא יצא משו בניינו כי מצד אני לא רוצה להרוס את הקשר הזה..

אבל מצד שני אני רוצה אותו איתי קרוב אלי..

נמאס לי שכל דבר שמדברים איתי בנוגע לדברים שקשורים לזה (לא עליו) , זה נגמר בבכי.

די כמה אפשר לבכות?! לא בכיתי מספיק בחיים שלי?!..

באמת שווה להפסיק לדבר איתי בגלל שאני מדברת "כמו ילדה בכיתה ו"?

אולי אני לא שווה בכלל!?..

אולי בכלל לא שמים לב אלי בגלל שאני לא שווה משהו בשביל לשים עליו משו?

נמאס לי מהחיים האלו.

אולי לא יהיו עוד...

ספיר...