ישבתי והיה לי קר.

אז לקחתי את התנור, חימם אותי והיה בא לי לישון.

אבל פשוט נשענתי על הארון, הסתכלתי. בהיתי בקטע ההוא שכתוב.

היה לי קשה לקלוט את הצירוף מילים הזה שנכתב לפני.. שנה? שנתיים? טיפה יותר, אולי.

כמה הוא לא נכון כבר, כמה הוא כבר לא משמעותי.

ועוד אחרי מה שקראתי, לא עיקלתי. לא הגיוני לי.

לא מאמינה.

וזה ממש חבל.

חבל לי שככה דרכים נפרדות.

כמעט בלי שום זכר לעבר.

יש לי די הרבה מה לספר, אבל אני שוחכת מרוב דברים.

שיר. שבסוף אחותה הגדולה גדולה חוזרת רק עוד שבועיים, ולא מחרתיים ):

אה, והיום כנס ט'

ושני הגרעינרית היא מוווותק

-בטוח שתהיה פה עריכה><"-