החיים על פי שוקרית =)

מובן מאליו.

כלכך הרבה אנחנו מקבלים כמובן מאליו.

זה די ברור שאני יוכל לאכול.

שאני אוכל לדבר.

לצחוק לשיר.

לצעוק. לבכות.

להגיד לספר.

לשבת לקום.

ללמוד לזכור.

להתקשר לנתק.

לשתות לכתוב.

להתלבש להתפשט.

לאהוב לשנוא.

את כל הדברים האלה אנחנו יכולים לעשות מבלי בעיה, זה כלכך פשוט, כלכך לא קשה, כלכך טבעי כלכך אנושי.

אבל אם נעצור לרגע ונחשוב נבין כי את הכל קיבלנו במתנה יש המאמינים מאלוהים ויש המאמינים ממקום אחר.

אבל את הכל קיבלנו.

שום דבר מהדברים האלה לא יצרנו בעצמנו, לא בראנו.

אם לא היינו מקבלים את זה לא היינו יודעים מה זה, ואז כשהיינו מגלים זה היה וואו, אבל היום במקום להעריך את הדברים האמיתיים, את מה שנמצא לנו מתחת לאף, אנחנו לא מעריכים מקבלים הכל כמובן מאליו.

יודעים רק לקבל לא יודעים לתת.

מסתכלים על החיים שלנו כמובן מאליו, כאילו זה ברור שאני אהיה קיימת.

זה ממש לא!

שום דבר ממה שסובב אותך לא מובן מאליו, די להתייחס לכל דבר כאילו הוא כלום כאילו זה די ברור שהוא פה, די.

די לא להעריך דברים.

די לזלזל.

די לדעת רק לקבל ולא לתת.

די לקחת דברים כמובן מאליו.