החיים על פי שוקרית =)

החור השחור.

את החור הזה החור השחור הזה, אנחנו עושים.

אנחנו גורמים לו להיות, אנחנו משפיעים עליו.

אנחנו אלה שמגדילים אותו ובסופו של דבר דברים נהרסים בדרך.

אחנו אלה שגורמים לו להיראות שחור, אפילו אם הוא לא באמת.

אנחנו אלה שנותנים לו את השם האפל הזה, 'החור השחור'.

אנחנו אלה שמפחדים ממנו, אפילו שאין לנו מושג מהו?!

אז ממה אנחנו כלכך מפחדים?

למה אנחנו נותנים שמות?

מה אנחנו מגדילים?

על מה אנחנו משפיעים?

החור השחור הזה הורס לנו את החיים.

לפחד ממשהו שלא קיים, שאנחנו יצרנו בידיים שלנו, אבל אנחנו מנסים לברוח ממנו..

אני מסתכלת מהחלון החוצה ורואה כלכך הרבה,

עצים בתים עמודים ציפורים גגות נהר מים שמש שמיים דשא פרח כביש מכונית

ועוד כלכך הרבה..

מסתכלת ומסתכלת ולא מפסיקה.

נדהמת מכמה דברים יש בעולם הזה, כמה הוא יכול להכיל?!.

חושך.

פתאום בשנייה אחת מול העיניים שלי חושך,

כאילו אני עיוורת.

לא רואה.

לא רואה דבר, רק חושך, רק שחור.

אני נבהלת,

לא מבינה מה קורה איך זה ייתכן שכל מה שקיים נעלם?

איך זה ייתכן שהכל נעלם חוץ ממני?

בתוך החושך הזה אני מוצאת אור נר אחד קטן,

פיסת דף ונוצה.

אני מתחילה לכתוב על כמה שרע לי עכשיו ושאני מפחדת.

אני נעצרת.

אני מבינה.

פתאום אני מבינה שאני צריכה לבנות הכל מההתחלה, ושזה נראה לי כלכך קשה כי כל דבר בחיים שלי עד היום ראיתי כמובן מאליו.

ראיתי כמשהו קיים, לא חשבתי על כמה אנשים עשו בשביל להגיע אליו.

הכל הגיע אליי כמו כפית לפה כמו מגש של כסף צריך רק לקחת.

פתאום אני מבינה שמאחורי כל דבר מאחורי כל חפץ מסתתר סיפור, מסתתר אדם שבנה אותו, אדם שהשקיע מאמץ ועוד הרבה מעבר.

פתאום אני מבינה שצריך להפסיק לקחת המון דברים בחיים שלנו כמובן מאליו.

שוום דבר לא מובן מאליו. שום דבר.

והחלון והעיניים השחורות יישארו שם, עד שאני אצליח לבנות הכל המתחלה.

מובן מאליו.

כלכך הרבה אנחנו מקבלים כמובן מאליו.

זה די ברור שאני יוכל לאכול.

שאני אוכל לדבר.

לצחוק לשיר.

לצעוק. לבכות.

להגיד לספר.

לשבת לקום.

ללמוד לזכור.

להתקשר לנתק.

לשתות לכתוב.

להתלבש להתפשט.

לאהוב לשנוא.

את כל הדברים האלה אנחנו יכולים לעשות מבלי בעיה, זה כלכך פשוט, כלכך לא קשה, כלכך טבעי כלכך אנושי.

אבל אם נעצור לרגע ונחשוב נבין כי את הכל קיבלנו במתנה יש המאמינים מאלוהים ויש המאמינים ממקום אחר.

אבל את הכל קיבלנו.

שום דבר מהדברים האלה לא יצרנו בעצמנו, לא בראנו.

אם לא היינו מקבלים את זה לא היינו יודעים מה זה, ואז כשהיינו מגלים זה היה וואו, אבל היום במקום להעריך את הדברים האמיתיים, את מה שנמצא לנו מתחת לאף, אנחנו לא מעריכים מקבלים הכל כמובן מאליו.

יודעים רק לקבל לא יודעים לתת.

מסתכלים על החיים שלנו כמובן מאליו, כאילו זה ברור שאני אהיה קיימת.

זה ממש לא!

שום דבר ממה שסובב אותך לא מובן מאליו, די להתייחס לכל דבר כאילו הוא כלום כאילו זה די ברור שהוא פה, די.

די לא להעריך דברים.

די לזלזל.

די לדעת רק לקבל ולא לתת.

די לקחת דברים כמובן מאליו.