מחפש מברג פנוי להברגה

זה קורה לי יותר ויותר בזמן האחרון. אני פוגש איזושהי בחורה, בצבא, ברחוב, ברכבת או בתור למשהו. מדברים כמה דקות, השיחה זורמת וכיף לנו. הזמן נגמר, הגענו למעוז חפצינו, אני נפרד והולך. אני מתרחק ומתחיל לחשוב: וואו, איזה בחורה מגניבה וכיפית, היא מבינה עניין ומצחיקה. גם חתיכת גוף יש לה, איזה חזה מטריף. ואז זה פוגע בי, רק רגע, בחורה שמצחיקה, חכמה, צוחקת איתי ונראת נהדר. DOH! * כלומר דאוו!!! ~בדיוק כמו הומר סימפסון~ כל מה שאני מחפש בבחורה! למה סתם הלכתי, למה לא פיתחתי, למה לא ביקשתי מספר טלפון?!

אז כן, אני אידיוט. אבל עובר איזה 15 שניות/חצי דקה עד שאני קולט את זה ואז זה כבר פדיחה או לא אפשרי לחזור אליה. אני קולט לאט מידי.

* תרגום בבילון למילה Doh!

)excl.) [From "The Simpsons"] Noise made immediately after doing something exceedingly stupid. e.g. "Doh!" ... (a couple of seconds later)... "TRAIN!!!!"

קישור לציטוט רנדומאלי של הומר סימפסון, מזכיר לי את פניני החוכמה של רס"ב שמעון.

אפשר לתאר בקיצור את סיפור החיים: גבר פוגש בחורה. בחורה מוצאת חן בעיני גבר. גבר ובחורה מדברים. גבר נפרד והולך. גבר מבין שהוא אידיוט!

גם בכיוון ההפוך אני לא מפגין יכולות מרשימות במיוחד. לפני כמה ימים אני נכנס לבניין שכרגיל, כמו בכל בניין בימינו, יש מאבטח בכניסה. רק שהפעם יש מאבטחת ואפילו אחת שנראת חמודה. אני כרגיל מגיע עם תיק גדול מידי, אז אני מוציא את החוגר. היא אומרת משהו על זה שהיא רוצה לבדוק שזה באמת אני בתמונה. אז אני משיב שזה אני בתמונה רק בלי משקפיים, יותר שיער וחיוך גדול כי אני עדיין לא יודע איך ידפקו אותו בצבא. היא צוחקת ואנו עושים סמול טוק משעשע של איזה חצי דקה שבסופו היא מחזירה לי את החוגר ואומרת שבתמונה אני נראה ממש חמוד. בין רגע כל השרמנטיות והבדיחות נעלמות לי, אני עובר לגמגם משהו בקול חלש, נראה לי שזה היה תודה חרישי ומזדל לי משם. רק כדי כמה שניות אחרי לקלוט, ולצעוק בליבי "דאווו!".

זה יכול להיות מצחיק, אם זה לא היו החיים שלי...

האמת היא שזה בכל זאת מצחיק...