מחפש מברג פנוי להברגה

 ... 

נשאל אותם?

האממ...

לא נשאל?

לא יודעת? כדאי?

למה לא? הם צעירים.

אז?

לכל הצעירים יש. ככה זה. סתכלי עליהם.

אתה חושב, אתה רוצה, תשאל.

אז לשאול?

נשאל.

מסתובבים אלינו ושואלים:

תגידו יש לכם איזה, האממ, איזה, האממ, שוקולדה?

בורג: שמע, היה לנו קצת, אבל רק טיפה וגם זה אצל הבחורה האחרת, זאת שעדיין מחכה בטרמפיאדה לטרמפ הבא.

- הא, מה באמת. אז אני מסתובב חזרה, זורק אותכם ולוקח אותה. או אולי יש לכם מקור, מאיפה אפשר להשיג?

יובל הבלוגרית: אבל עזוב לא כדאי לכם, זה שוקולד בכלל לא טעים, זה שוקולד מריר!

כולנו ביחד מגחכים: לא, לא כזה שוקולד...

* נהג הטרמפ, בחור מבוגר, ישראלי לשעבר מניו יורק שבחופשה בארץ, מפסיק לנסות להרשים את הבחורינה הצעירה שלו בלהשוויץ שהוא שירת כקצין בשיזפון ושהוא יודע איפה זה עובדה, מסתובב אלינו ומגלה למה הוא באמת לקח אותנו טרמפ מכלום אחד (צומת ציחור) לחור גדול יותר (צומת שיזפון) בחושך. כנראה שאנחנו נראים מספיק זרוקים בשביל שיחשבו שאנחנו סוחרים בסמים.

הרגשתי מה זה מגניב שהבנתי מהרמיזות שלו שהוא מחפש בופ. הרגשתי שאני מסתובב יותר מידי עם מסוממים כי אני כבר לא תמים וטיפשי כמו ההערה של יובלית, כמוני פעם.

זיכרון הזוי שצף ועלה בין "מבוא למשוואות בשני נעלמים" לבין "מבוא לגיאומטריה". הייתי חייב לרוץ ולכתוב עוד משהו על שביל ישראל לפני שאני שוב שוקע במחשבות של "למה לעזאזל נרשמתי לעינוי הפסיכומטרי הזה?!"