מחפש מברג פנוי להברגה

השבוע גיליתי מחדש, את אחת התענוגות הגדולות יותר.

אני כמו ילד קטן, לעולם לא ארצה ללכת לישון בשעה הגיונית. אני לא רוצה ללכת מהפאב ואני גם לא רוצה להפסיק לראות טלוויזיה. עד שאני מתמוטט באפיסת כוחות, בדר"כ על המיטה לפעמים על הכתף של בחור רוסי וזר באוטובוס. לא הייתי אמור לעבור את השלב הזה בגיל שש?

אחרי כמה ימים של חוסר שינה מתמשך, התחלתי להסתובב מסטול. עד שהגיע היום שבו הגעתי הביתה מהצבא כבר בשלוש בצהרים. תפסתי משהו לאכול, שמתי enya ו enigma ברקע בשביל האווירה, התפשטתי, נשכבתי ומייד נרדמתי.

קמתי רק בשש בערב, מלא חיים, אושר ומרוצה. התעוררתי מהסלולארי. בצד השני הייתה ידידה שהמון זמן לא ראיתי והתגעגעה, נפגשנו בערב – כיף להתעורר ככה.

אז זהו, זה החטא. לא קשור להתפשטות, גם לא לידידה. אלא לדבר פשוט שאתה כל כך מתגעגע אליו. יש לו הרבה שמות בהרבה שפות: סיאסטה, שלופ, שלפשטונדה, נאפ. אבל אני אקרא לו שנ"ץ – שנת צהריים.

איזה קונספט נהדר, כל כך טוב שהוא בטח הוגדר כבר כחטא, כמו כל הדברים הטובים בעולם. אם לא אז הנוצרים בטח יקראו לו הThe eight deadly sin.