לפני כמה ימים הייתי בבסיס האם שלי. באותה הזדמנות שעשיתי תורנות, רציתי לסדר כל מיני בירוקרטיה ולהשיג דברים. הייתי בשלישות, באפסנאות, בביטחון מידע ובקשר. דבר אחרון, הלכתי לצוות מחשוב שבקשר.
נכנסתי לחדר מפעילי מחשב, כולם ישבו שם. חלקם הכרתי כבר וחלקם לא. אבל לא ממש שמתי לב אליהם. דברתי עם הרס"ל (נגד) האחראי. לשם שינוי, הנגד הסכים לתת לי את מה שביקשתי (כבלי רשת), כמו שביקשתי, בנדיבות, במהירות ובלי להציק לי למה ואיך. כל הכבוד לצה"ל! הוא הוציא את המפתח למחסן, נתן אותו לאחת הבחורות החדשות ואמר לה להביא לי את הכבלים.
מה אני אגיד לכם, הבחורה לא הייתה יפיפייה. היא הייתה מקסימום חמודה. בקשר לגוף, אני לא יודע אם היא כוסית או לא. המדים המטומטמים האלו, לא מאפשרים לראות כלום. אני לא יודע איזה חזה יש לה, אני לא יודע שום דבר על הגזרה חוץ מזה שהיא לא שמנה נורא. אבל למרות כל זה, ברגע שראיתי אותה, משהו קרה בתוכי.
הבהרה: אני טיפוס יותר מידי רציונאלי, מרוחק וציניקן בשביל להתאהב סתם ככה. או לפחות זה היה ככה בהיסטורית ה20 שנה שלי.
אבל הבחורה, שלא פגשתי עד היום. אני מסתכל אליה ואני מחייך לתוך עיניה...
הלכנו למחסן, דיברנו קצת בדרך, חיפשנו במחסן, הייתה הפסקת חשמל רגעית, מצאנו את מה שחיפשנו, יצאנו מהמחסן, דיברנו עוד כמה דקות ואז בא עוד בחור מהמחשוב. הוא אמר שבגלל הפסקת החשמל משהו התקלקל והוא צריך שהיא תעזור לו. אז היא הייתה צריכה ללכת. אבל, היה נראה לי, מתנועות הגוף שלה, שהיא רוצה להישאר לדבר.
לא דיברנו על שום דבר מיוחד. מסתבר שהיא עברה לבסיס רק לפני חודש, אחרי שהיא הגישה טופס 55 (בקשת העברה), היא גרה ברמלה והיא צוחקת מהבדיחות שלי.
הפסקה מתודית קטנה: בזמן האחרון אני גיליתי את הפטיש (fetish. אז אל תכתבו כל מיני בדיחות מברג-פטיש, אתם לא מקוריים) שלי, הסטייה הקטנה שלי. כמו שבחור אחד נמשך לבחורות בלונדיניות, בחור אחר לבחורות בחצאיות וכו וכו'. אני נמשך, חכו לזה, לבחורות עם מה שאני קורא librarian look. אני מתכוון לבחורות שנראות סה"כ טוב, אבל יש להן קוקו/צמה ואיזה משקפיים קטנות כאלו. ככה הן נראות כמו ספרניות או ילדות טובות או משהו כזה, בקיצור עצורות. אני לא יכול לעמוד בפיתוי לראות מה קורה כשהן מורידות את המשקפיים, פורעות את השיער ונהיות פרועות. מעין קלרק קנט – סופרמן. אני תמיד מאמין, שהן הכי פרועות. אני לא יכול לחכות ולראות אותן פרועות במיטה.
עוד פטיש קטן והרבה יותר מוזר; בחורות שמבינות יותר ממני במחשבים. לא היה לי את הקטע הזה לפני הצבא. פשוט בגלל שלא פגשתי בחורה שמבינה יותר ממני במחשבים לפני הצבא. אבל בצבא, כחלק מתפקידי (שהוא לא טיפול במחשבים, לפחות לא יותר מידי), אני כל הזמן פוגש כאלו. אני פשוט מתמוסס לרגליהן. נעמד דום לחוכמתן. יצאתי עם כאלו אבל לא שכבתי אם אף אחת כזאת. זה יכול להיות מעניין, מה אני ארצה, שהיא תתחיל לצעוק שורות קוד תוך כדי?!
עכשיו אתם חושבים שאני ממש ממש מוזר. אבל זה לא הפריע לי עד היום... סוף ההפסקה!
בכל מקרה, אפילו את השם שלה לא קלטתי ממש. אבל אני יודע באיזה משרד היא. ביום ראשון אני אהיה בבסיס האם הזה לפחות עד יום שני. יכול להיות שאני שם גם ברביעי. אז אני אלך לפגוש אותה, לדבר קצת איתה ובתקווה שאני אמצא את האומץ גם להזמין אותה לצאת.
הבעיה בבחור כל כך רציונאלי ושעוצר את הרגשות שלו כמוני זה שכבר עכשיו אני משכנע את עצמי שהיא לא בשבילי או שזה לא ילך. אני משכנע את עצמי שאני לא מכיר אותה בכלל אז מה אני מתלהב. שהיא גרה ברמלה מרחק שעה במכונית וכמעט שעתיים ברכבת ואוטובוסים. שהיא די מכוערת, וכו' וכו'. בקיצור, אני צריך להפסיק להקשיב לעצמי...
פינת התמונה, רוב האנשים לא יודעים שהפרח הזה קיים בכלל. זה פרח שגדל בארץ בלילות הקיץ האלו. הפרח נפתח בתשע עשר בלילה ונסגר עם אור ראשון. הוא יפתח פעם אחת בלבד ואז יקמל ויפול. זה פרח ענקי (10 סנטימטר קוטר) ויפיפה. הצמח שמגדל אותו הוא לא אחר מקקטוס! חוץ מזה אני לא יודע את השם שלו, מה שמוסיף עוד למסתורין שלו. כל הסיפור מזכיר לי את סבא ז"ל. הוא היה גנן, הוא תמיד ידע את השם של כל הצמחים והוא זה שהוריש לי את האהבה לפרח הנפלא הזה.
זה מעין סיפור אגדה/אהבה קטן שכזה; פרח יפיפה שנפתח בלילות לפעם נהדרת אחת בלבד. טוב אז אני טיפוס רומנטי...