מחפש מברג פנוי להברגה

ולא, החלטת השבוע היא לא ההחלטה להפוך את הבלוג שלי לפרו. מאז שהיריב יצא לגמלאות כל מה שהולך שם מאחורי הקלעים של ישראבלוג נהיה הרבה יותר מסתורי. אולי גם יותר מסודר, אבל מסתורי, כמו במוסד. ולפעמים, פתאום המסתוריות מפתיעה אותך בזה שהבלוג שלך חזר להיות פרו.

החלטת השבוע המוצלחת, הנהנתנית, היא שבמקום לעבוד עד מאוחר, ולקחת גונדולה/אופנוע חזרה הבייתה רטוב וקר, להתחמק מהעבודה מוקדם, לנסוע באוטובוס, וללכת לשתות בפאב השכונתי היבש והחמים בערב חצי ליטר ב10 שקל. היו חברים, היה הרבה בירה, היו בחורות והיה בייגלה. היה ממש כיף, ולא רק בגלל הבייגלה.

חלמתי שאני הולך לגינת הירק שלי, והגינה מלאה. מה מלאה? מפוצצת בירקות. יש שם 5 אבטיחים, ולא אבטיחים אישיים אורגניים וקטנים כמו שיצאו לי, אבטיחים מהסופר כאלו שצריך את 2 הידיים בשביל להרים אותם. מלונים צהובים מבהיקים, מחוספסים עם רשת עמוקה. עגבניות אדומות מלאות, גדולות וזקורות. וטוב, אתם מבינים את הקטע.

הבעיה היא שלמרות שהיו הצלחות אורגניות לא קטנות בדמות המון עגבניות שרי, מלפפונים וכמה אבטיחים עסיסיים וקטנים, הגינה סובלת בחודש האחרון מהקור. ודי נעלמה לה. במיוחד מרגע שהתחלתי ללמוד ולישון חלק מהלילות לא בבית, מה שהתחיל הקור, סיים החוסר זמן ותשומת לב שלי.

אחרי זה חלמתי על בחורות, שוב החלום הביזארי המטריד הזה של כל הבחורות שעברו בחיי, כל אחת באיזה אירוע שהיא לא במציאות הייתה בו. כל גבולות המקום והזמן בינן מתמוססים. החלום החוזר הזה קורה כל כמה שבועות והייתי שמח אם הייתי יכול לשים שומר גדול בכניסה שיעשה סלקציה לחלום, כי היו שם כמה בחורות שממש לא רציתי לפגוש.

ואז התעוררתי וקמתי, ולפני שנסעתי ללימודים, הלכתי לבדוק בערוגה, ובאמת לא היה שם כלום חוץ מ2 עגבניות קטנטנות ופגועות מהקור. ולא, גם לא הייתה שם חברה, אפילו לא אחת.

* עגבנייה = פרי עגבים = "פרי החיזור" כתרגום ל"תפוח האהבה" בשפות אירופאיות.

מעניין אם התת מודע שלי יודע את זה כשהוא עושה לי כאלו מטפורות מוזרות?

יש לי חדר משלי
ובחדר יש אור
זה כרגע לא אני
או אני בשחור.

שכרתי לי חדר במעונות. ניגשתי, שאלתי, מסתבר שנשאר חדר לבד אחד. אז לקחתי.

ומאתמול, אני השוכרים הגאים של הכוך החביב הזה.

השכנים נאים בעיני, וזה איזה 200 מטר מבנייני הלימוד.
אלו תמונות הלפני. בדיוק אחרי הצביעה שעשו. עם המזרן הקרוע. בנתיים כבר הוחלף המזרן והשגתי כסא. הארון שמצולם פה עם צו ההריסה כבר הוחלף. סידרתי, עשיתי ספונג'ה, נקיתי, הפעלתי את המקרר, אווררתי וביום ראשון נתחיל להביא דברים משלי לשם.

ובתקווה שעוד שבוע/שבועיים אני אפרסם תמונת אחרי. או שלא. נראה.

(וכזה כאילו כזה) נחמד שם, בניין של קומה אחת, מסדרון אחד ארוך בעצם, יש לי נוף למדשאה ירוקה, גדולה וריקה. אחלה שכנים כבר אמרתי? אולי השביתה הזאת תסתיים מתישהו ואז אני אלמד יותר מיום כן, יום לא, ויהיה לי בעצם סיבה להשאר לישון.

למען האמת, אני לא באמת גר כל כך רחוק שזה קריטי. בקטנוע זה לוקח 45-50 דקות מדלת לדלת. ברכבת שעה וקצת מדלת לדלת. באוטו זה יכול לקחת שעה וחצי בפקקים. ובאוטובוסים שעות. אבל יותר כיף לקום בחמישה לשמונה וללכת לשיעור מאשר בשש ומשהו כדי להספיק להתעורר כהלכה לפני שאני רוכב.


אז בקיצור זה שילוב של עצלנות, רצון לגור עם חברים ולא עם ההורים, עוד עצלנות בלחפש דירה, כי כולם רוצים שותפה, ובזה שהעבודה היחפה שלי עוברת ב18 לחודש לאזור. אז לחזור הבייתה מאוחר, רק בשביל לישון ולקום מוקדם לנסוע חזרה, זה ממש טפשי. מעונות יאפשרו לי לישון שם מתי שאני רוצה בלי להוציא הון קטן ולחזור הבייתה מתי שאני רוצה בלי רגשות אשם. הולה!

חווית המעונות, פאב ב18 שקל חצי גולסטר מתחת לחלון, חוות מחשבים, חדר טלווזיה, מנזה, מחשב נישא חדש שאקנה, מזללות של אזור תעשייה, ערב סטודנטים ברביעי במועדון שבמרחק הליכה, סקס (והרבה אם אפשר), מיני מקרר שמזמזם, הנה אני בא! ברגע שהשביתה תגמר.