במעמקי הרדידות
"יפה שקיעת שמש ללב עצוב" |
| 9/2007
 צום
אז כמו שאתם יודעים היה יום כיפור. שאגב, זה אחד מהימים האהובים עליי בשנה, בעיקר משום שאני רוכב אופניים מושבע. אבל השנה החלטתי לא לרכב, אלא לצום.
לנקות קצת את הגוף מכל הרעל ובטח שגם את הנשמה.
אני רק חייב לציין שזאת הפעם הראשונה שצמתי ביום כיפור. אני צם די הרבה, בצום גדליה ויום השואה, גם בתשעה באב ותענית אסתר. אבל ביום כיפור עוד אף פעם לא יצא לי לצום.
כי פשוט לא היה לי את הצורך הזה. זה תמיד נראה לי קצת מגוחך שפעם בשנה אנו נידנים על כל החטאים שלנו ואנו צריכים להישפט מול אלוהים.
אבל דווקא השנה הגעתי למסקנה שיש משהו די מדהים בזה שיום אחד בשנה עם שלם משנה את כל הרגלי החיים הכי בסיסיים שלו כדי לימחול על החטאים שלו, כדי להגיד סליחה, כדי להתחיל דף חדש.
אז גם אני צמתי, צום פרטי לעצמי.
היה לי הרבה דברים להגיד עליהם סליחה ואין לי רצון לפרט אותם.
אבל זה היה טוב וניהניתי מזה.
החלטתי שאם אני מציין את יום כיפור ראוי שאני אציין גם את הרמדאן. כפי שאתם יודעים חודש הרמדאן התחיל. חודש בו כל המוסלמים לא אוכלים ושותים מהזריחה ועד השקיעה. כמו כן, כל החודש הם לא מעשנים, מקיימים יחסי מין, לא מרכלים ונמנעים מכל חטא.
יום כיפור לדעתי יכול להיות טוב לכל אדם. בין אם הוא יהודי או לא, כי להגיד סליחה זה תמיד חשוב.
אבל מה לגבי הרמדאן? זה לא מדהים שבמשך חודש שלם, קבוצה כל כך ענקית של אנשים מתנזרת מכל צורך בסיסי של הגוף שלהם? הרי כל כך הרבה אנשים בעולם מתים מרעב- באמת מתים מרעב. אז זה לא ראוי שנעצור לחודש בשנה ונוכל לנסות להיטהר, להיזדהות וללמוד להעריך את ההנאות שנראות לנו הכי טבעיות?
אז את תחילת הרמדאן כבר פיספסתי, אבל החלטתי שאני אצום שבוע מתוכו ואינשאללה שנה הבאה נצום את כולו.
ולא לא החלטתי להתאסלם, ממש לא. אבל אני חושב שאם יש משהו שאיבדנו לגמרי,זה את היכולת להבין שאולי בני אדם חיים בארצות שונות, עם אמונות שונות ודתות שונות, אבל בסופו של דבר אנחנו כולנו בני אדם. אותו מין, חולקים את אותו עולם וחיים תחת אותה כיפת שמיים.
ובסופו של יום כל אדם שלא אכל במשך חודש הוא אדם רעב, לא משנה אם הוא יהודי, ערבי, או בכלל חתול.
שיהיה חופש סוכות מעולה...
אוהב מאוד את כולכם/ן
| |
| כינוי:
second place
בן: 33
MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
