עם פרוץ החופש הגדול אנחנו מגלים למורת רוחנו כי חל פיחות אסטרונומי בדמי הכיס שהענקנו לזאטוטים עד כה ואנו נאלצים להעלות את שכרם השבועי ולהוסיף להם מענקי קיץ.
בניסיון להיות ריאלים ולגלות אחריות הורית מינימלית אנחנו סבורים שהתוכניות והפעילות האטרקטיבית להפגת השיעמום של זאטוטי הבית בחופשת הקיץ הארוכה, מצריכים עריכת תוכנית כלכלית חדשה משופרת ומשודרגת. אולם גם אחרי שהעלנו את שיעור שכרם באחוזים ניכרים, אנחנו מגלים לדאבון לבנו שדמי הכיס לא כוללים ביקור בהצגות, סרטים ומופעים, גם לא יציאה לבריכה או נסיעה לים, ובוודאי שלא מתנות לימי הולדת של החברים (צריך להודות שהם מעולם לא כללו מתנות). מדמי הכיס נעדרים כמסתבר סעיפי תיקצוב בגין רכישת צעצועים, משחקי מחשב או משחקים מסוגים אחרים. ובהחלט שנגרע ממנו סעיף יציאה למסעדות ולימי כייף.
דמי הכיס על פי ההגדרה כוללים רק ארטיקים ומיני מתיקה וגם זאת רק כאשר הזאטוטים נמצאים בגפם ואין להם למי להורות `תקני לי!`.
אני מגלה שהאיסטרטגיה הכלכלית בה נוקטים הזאטוטים נסמכת על דוקטורינת החיסכון הפיננסי ההגיוני, שהמוטו שלו הוא לא לבזבז אגורה שחוקה ויחד עם זאת לא לוותר על כלום.
המומה אני מבחינה ששיעורם של דמי הכיס השבועיים של הזאטוטים עולים על משכורתי החודשית, ואין לי ספק שבסופו (הלא נראה באופק) של הקיץ צפויים שותפי לחיים לזאטוטים ולצרות אחרות ואני להפוך תלויים בשלטון האוליגרכי של פרסונות הבית, ורצוי על כן לשמור עמם על יחסים נאותים ומתונים, לגלות נדיבות ובוודאי שלא לחסוך מהם העלאות שכר ובונוסים.