זאטוטון

מודאגת מהכרזותיו הנואשות של זאטוט הבית, אני סופרת ביראה את הימים שנותרו עד לסיום המחזור הראשון של קייטנת הקיץ. 'מצ'עמם לי!' מבשר הזאטוט מרגע שהוא חוזר מן הקייטנה ומשליך את יצירותיו על ריצפת הסלון הביתי ועד לרגע שהוא נאלץ לכבות את האור וללכת לישון.

'איך היה בקייטנה?' אני מנסה לעקוף בזהירות אסרטיבית את המלכודות המלנכוליות שהוא טומן לי, אבל נופלת לתוך פח יקוש נוגה עוד יותר 'היה משעמם!' הוא מדווח לקונית. 'אבל דווקא נראה לי שהייתם עסוקים היום' אני ממהרת לאסוף את נשורת סיבי הקרטון ולקלף את גושי הצבע מהאריחים ונועצת מבטים מופתעים ביצירת המופת הדביקה שהביא הזאטוט מן הקייטנה. 'לא ידעתי שאתם לומדים לעשות כאלה יצירות נ~ה~ד~ר~ו~ת!' אני משקרת וגוררת אותו למקלחת לפני שינגב על הספה את שלל הצבעים המרוחים בנדיבות על גופו ומעטרים את בגדיו. 'זה סתם קישקוש' הוא אומר בביטול 'המדריכה הכריחה אותנו להדביק את כל הניירות שהיא גזרה ולצבוע אותם בצבעים. אוף!' הוא נאנח וחוזר לנושא המרכזי בדרמטיות גוברת 'איזה שיעמום פה!'.

'אולי תעזור לי לתלות כביסה ולהשקות את הגינה?'. אני מציעה בניסיון להחלץ ממעגל היאוש ולהרוויח איזו תועלת מהשיעמום. 'לא רוצה, זה משעמם' הוא נוהם נחרצות מתוך הכורסא 'את לא רואה שמשעמם לי?'. 'אולי אתה רוצה ללכת לחבר או להזמין אליך מישהו?' אני מנסה 'לא רוצה, זה משעמם!' הוא חוזר מונוטונית על הצהרתו. 'אז מה אתה רוצה לעשות?' אני שואלת בחלחלה 'לטוס לאלסקה לצוד לוייתנים' הוא משיב.