זאטוטון

ההתמודדות עם הדשא הירוק של השכנים לא הייתה מטרידה אותי, אלמלא היה הדשא משל וסימפטום להשוואות אלגוריות שעורכים הזאטוטים באופן כללי בינינו לבין השכנים במישורים שונים.

 אני משתדלת להסביר לזאטוטים שההבדלים הם בעיני רוחנו, והם פועל יוצא של המאמצים המושקעים בהישג.

נדמה לנו, אני מסבירה להם, שמה שעושים השכנים מוצלח יותר, כי בעצם אנחנו לא ממש מזיעים בשביל מה שהם הזיעו. אבל זאטוטי הבית דוחים את טיעוני על הסף ופוסקים  שאצל השכנים הכלב יותר חמוד. 'הם זורקים לו כדור והוא לא בורח איתו, והכלב גם לא אוכל להם את הנעליים, ולא גורר אותם עם הרצועה'.

ההורים של ילדי השכנים הרבה יותר רגועים, מתחשבים, וליברליים כמסתבר. 'אמא של ים מרשה לו לרכב על אופני הרים לבד, אבא של שביל לוקח אותו לצוד נמרים בג'ונגלים של תאילנד'.

ילדי השכנים בורכו גם במשפחות מוצלחות יותר 'לליאם יש אח בצבא שמביא לה ופלים מהשקם. לאור יש סבתא באמריקה ששולחת לו סוני פלייסטיישן'.

ארוחות הצהריים והערב המוגשות בבתי השכנים הן שם דבר. חרף ניסיונותי להכין מעדנים מנקניקיות כמו שמכינה עליזה אמא של גיא, אני נכשלת. 'זה לא טעים בכלל' הם מחמיצים פנים 'למה את לא מכינה נקניקיות כמו של עליזה?'. כיוון שאני מודעת למוגבלויותי הקולינריות, אני ממהרת לעליזה וחפויית ראש מבקשת את המתכון. 'תניחי נקניקיה בכוס ותצקי עליה מים רותחים' היא מסבירה לי. 'הם משתגעים על זה ממש!' מותירה אותי התפארותה חסרת מילים, נמוכה וירוקה לא פחות מהדשא שהיא מטפחת בגינתה...