זאטוטון

מסיבת הפיג'מות המסורתית נופלת עלי כברק באמצע קיץ לוהט. למרות ניסיונות ההתחמקות הנואשים, מגיע השבוע שוב תורנו לארח את הפיג'מות. טרם החלמנו מהמסיבה הקודמת, וכבר שועט עדר הבנות פעם נוספת לביתנו, ומשתלט בקלילות מרשימה על כל חדרי הבית. ראשון נכבש הסלון, בנות העשר משתרעות על הספות בפוזה א~לה פריס הילטון. הן מעצבנות בזיפזופים מהירים את השלט ובעיקר את שותפי לחיים, לילדים, למשכנתא וליתר הצרות.

'תראי איזה חתיך!' הן מתמוגגות לנוכח יהודה לוי המרצד על המסך, ותוך כדי התפעלות, הן ממלאות את הריפודים בפירורי במבה ושוקולד.

כאחוזות אמוק הן נפלטות לפתע מהספה ונמלטות בזו אחר זו לחדר השירותים והמקלחת, לא שיערתי בנפשי שחדר השירותים שלנו יכול להכיל 12 בנות באותה העת. רבע שעה אחר כך הן שועטות בצווחות צהלה למטבח, ושודדות את כל תכולת המקרר. 'בא לנו להכין שייק פירות' מסבירה בת העשר. 'זה לא משמין וזה מאד בריא' מתנדבת חברתה לנמק. 'אולי נכין פנקייק?' הן פוצחות בפולמוס חריף, 'לא! עדיף מלווח!'. הן מתעלמות מנוכחותי ומחליטות על פשטידת ירקות 'זה כלום קלוריות' הן משכנעות זו את רעותה. ולפני שאני מבינה לאן הן חותרות, הן רוצחות את הקישואים (30 שקל לקילו), מכסחות את כל תבנית הביצים, מחסלות את החלב והגבינות ומשמידות את גינת התבלינים המטופחת שלי.

אחרי חצות אני טועה לחשוב כי בא לציון גואל ותפילותי נענו, אולם הן כובשות בסערה את חדר השינה, ופוצחות בתרגילי פילאטיס צורמניים. 'אולי תעשו מדיטציה?' אני מציעה וזוכה להתעלמות מוחלטת.