בימים כתיקונם, בהם על פסגת סדר יומם של הזאטוטים בוערים נושאים קרדינליים כמו את מי יצרפו, אם בכלל למשחקי הכדור, ואיזו בובת בראץ הם מעדיפים (האם את בראץ בייבי פיאנה או את בראץ קסם הג'יני הידועה גם בשמה קלואי), אני נדהמת ביותר לגלות שהזאטוטים דנים בכובד ראש בנושאים המצויים ברומו של עולם.
'מחר' מקדמת אותי בחדווה להקת זאטוטים צייצנית 'צריך לבוא לגן בירוק'. 'ירוק?' אני משתוממת 'מה פתאום ירוק?'. ט"ו בשבט כבר חלף, אני מחשבת בזריזות את לוח החגים, שבועות ככל הזכור לי נקבע אחרי פסח ורק עכשיו הסתיים פורים. 'למה ירוק?' אני תובעת מידע מבני השלוש. 'כי מחר זה יום הבנק הבינלאומי של כדור הארץ' מסבירה לי אגודת הזאטוטים בשלל קולות. 'לא!' שואגת עליהם נחל, הילדה הכי בקיאה באגודה 'זה היום הבינלאומי. לא הבנק הבינלאומי'.
אבל רוח הגאווה הפועמת בשורה העליזה לא נופלת והם ממשיכים לנפק הסברים מלומדים בענייני הגלובליזציה המונחים לפיתחנו. 'מחר בלילה' מאנפפים הזאטוטים בעשרות קולות 'יכבו את כל האורות בכל העולם בבת אחת'. 'באמת?' אני בשוק מהמידע. 'כן!' הם מהנהנים בהחלטיות 'בטח! ויהיה חושך מוחלט כי צריך להקפיא את הקוטב הצפוני'. 'בטח' משלימה נחל את השתלשלות האירועים 'כדור הארץ מתחמם וצריך להוריד לו את החום' היא מפתיעה אותי ואת העדה הקולנית.
'אז למה הוא לא לוקח אקמול?' מתייעץ איתי הזאטוט בדרך הביתה. 'מי???' אני תמהה. 'כדור הארץ' הוא משיב בשלווה, כאילו לא מיצינו את הנושא לפני שעה עם חבריו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
