'את יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?' מפתיע אותי הזאטוט באחד מימי השרב היוקדים, ואני שמתפתה לשביב שניה להאמין שיעודו העתידי יצנן מעט את התמהיל האקלימי ויפיח משב רוח רענן, מופתעת לגלות שהתבדתי.
'כשאהיה גדול אני רוצה להיות עבריין ופושע מושחת' מצליח הזאטוט לזעזע אותי.
'עבריין ופושע???!!!'. אני נחרדת.
'כן' הוא מאשר בחדווה 'או שודד, או גנב מקצועי, עוד לא החלטתי' הוא פורש בפני את התלבטויותיו המקצועיות. 'מה פתאום?' אני בהלם טוטאלי מהאופציות 'אתה לא יכול להיות עבריין' אני נחרדת מהקלות בה משליך הזאטוט את העבר המשפחתי המפואר של אבותיו. 'אולי תהיה מדען?' אני מציעה. 'או רופא?' אני משסה בו את הגנים ההיסטורים שמיתגו בי אמהותי היהודיות לדורותיהן.
'משעמם להיות רופא ולמדוד חום', מתמרד הזאטוט. 'ועורך דין?' אני מנסה. 'איכס!' מבטל הזאטוט את המשרה, וכבר ברור לי שאין לו שום תודעה מעמדית. 'אולי שוטר?. שוטר זה כייף' אני מנסה לאתגר. 'שוטר זה סתם!', הוא מפגין את בורותו העמוקה בהיררכיה החברתית.
'תשמע', אני עוברת לאזהרות, 'אצלנו במשפחה אין מושחתים, אתה לא יכול להיות עבריין בשום אופן'.
'אבל אני רוצה להיות גנב סידרתי' הוא מתעקש, 'או שודד פיראטי, או אנס' הוא מונה את הקטגוריות השונות בלהט שאינו נהיר לי. אני בושה ונכלמת מהעדפות הבלתי תבוניות של הנצר, שבמחי יד ממיט קלון על הייחוס המשפחתי.
'למה?' אני מנסה להבין. 'כי אני רוצה להיות נשיא או ראש ממשלה ושידברו עלי בחדשות ויראו אותי בטלויזיה ואני אהיה מפורסם' הוא מסביר לי בגאווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
