ימי השרב הניחתים על ראשינו מפיקים מהצוות הפדגוגי בגן הילדים אניצי יצירתיות מקורית, שאת תוצאותיה הרות הגורל לא ניתן לשער תמיד.
'היום עושים לנו בריכה בגן' מבשר הזאטוט בדיצה ומזכה אותי בהשכמה.
'עכשיו ארבע בבוקר' אני רוטנת, אבל לא מצליחה לשכך את התלהבותו.
הרעשים הגוברים מכיוון חדר הילדים מזניקים אותי מהמיטה, ואני מגלה שזאטוט הבית עטוי בגד ים, חפון בתוך גלגל ים, לראשו משקפת מים, לזרועותיו ולרגליו קשורים מצופים, והוא גורר אחריו מזוודה.
'לאן אתה הולך?' אני משתדלת לשמור על איפוק ולחנוק את הצחוק, המאיים לפרוץ מתוכי.
'לגן' הוא משיב ברצינות.
'ולמה אתה לוקח מזוודה?' אני מבחינה שערם בתוכה דליים, מגבות, סבונים ומשפך.
צלצולי טלפון ארוכים מבהילים אותי ואני מופתעת לגלות שאמא של שביל מעבר לקו, מנסה לברר בשעת הבוקר המוקדמת, אם נתתי את דעתי על ההשלכות מרחיקות הלכת העשויות לנבוע מהסכמתי לשיכשוך הקולקטיבי של הזאטוטים בגיגית בחצר הגן.
'זה מאד לא הגייני ויכול לגרום למחלות' היא חורקת יבשות ומפרטת ארוכות את התאוריה האיסטניסטית המורכבת שלה על מיקרואורגניזים ושאר מרעין בישין, תוך שהיא דוחה את התירוצים הכושלים שלי שמדובר במסורת רבת שנים, שדורות רבים של ילדים וגננות נוהגים בימים לוהטים במיוחד לטבול בחצר הגן בגיגית.
בבואנו לגן אני מופתעת לגלות שבשעה שבשלולית הגלובלית מתחוללת סערה רבתי ומחירי הדלק מאמירים בשל אמירה של השר מופז, גם בגן הילדים מתנהל מאבק דרמטי לא פחות בין אמא של דיל לאמא של שביל בנוגע להשפעת המיזם הרטוב על זאטוטי הגן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
