בשובנו מהגן, אני נבהלת לשמוע שזאטוט הבית מזמין לביקור ממלכתי של אחר צהריים את מלכת הגן עלווה, ושם בכך קץ לחלומותי הענוגים על רביצה שקטה עם כוס קפה מול הטלויזיה.
נהיר לי שאירוח מלכת הגן כולל גם את המלכה האם ואחיה הקטנים.
- "זה לא מתאים היום" אני מנסה לדחות את רוע הגזרה, "נזמין אותה ביום אחר" אני מגמגמת בנועם.
-"לא" שולל הזאטוט את האופציה "את תמיד אומרת יום אחר, ואני כבר הבטחתי לה היום".
אני נכנעת ונחפזת לסדר את חדרי הבית, נחושה לא לאפשר לאמא של עלווה לתפוס אצלי נעליים בסלון ופירורי עוגה על השיש במטבח.
הצלצול בדלת נשמע שניות לפני שאני מספיקה לתחוב את הגרביים מתחת למכסה הקלידים של הפסנתר. אמא של עלווה מטווסת את דרכה לסלון,
-"נחמד אצלכם" היא נוחרת, "כל כך נקי ומסודר. איך את מצליחה?"
אני סוכרת את שפתי ומתפללת באדיקות שהיא לא תזיז את כריות הספה, שלא תציץ מאחורי הספריה ושלא יתחשק לה פתאום לנגן בפסנתר.
בעת שהזאטוט ועלווה מכסחים את חדרו, אני מזמינה את האם לקפה, מתפעלת מאחיותיה הקטנות ומנסה בכל כוחי לעצום את העיניים שיש לי בגב.
אני סופרת את הרגעים עד לתום הביקור, "תלכו כבר" אני מתפללת חרישית לאלוהי האמהות העובדות הנאלצות גם לארח את חבריו של הזאטוט ואמהותיהן. אבל השעה רק שש, והביקור הרי כולל גם הסעדה. כל ניסיון להקדים את לוחות הזמנים של ארוחת הערב מתקבל בתמהון.
"יש לנו אירוע הערב", אני משקרת לבסוף,
- "באמת? מי מתחתן?" מתעניין הזאטוט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
