זאטוטון

בכל פעם שהוא עוצם את עיניו נדמה לזאטוט הבית שהוא גוזר עלינו חשיכה מוחלטת. ברור לי שהתפעלותנו מההברקה שלו לפני שנים היא שטיפחה אצלו את האשליה שעצימת עיניו מטילה עלינו אפילה משתקת, ועוצרת את העולם מלכת. אשר יגורנו בא ואיננו יכולים לכפור בכך! אנחנו האשמים הבלעדיים בשטות הזו, ובמחשבות המקננות בלב הזאטוט על כך שהוא שולט על פעילות העולם בשתי עיניו.

בדומה לפעולת הריסט במחשב, מעפעף הזאטוט בעיניו ומאנפף 'אם לא תסכימו לי, אני אעצום את העיניים ואתם תהיו בחושך!'. מעת לעת מנצל הזאטוט את יתרון הכח, מפעיל את מאזן האימה ומשגר איום אזהרה 'אם לא תסכימי לי' שמיד לאחריו מתבצעת עצימת עיניים חד צדדית ואני, כך סבור הזאטוט, נשלחת כהרף עין לארצות החושך.

הגיע רגע האמת, אני חושבת ומנסה להאיר את עיניו, 'תראה מה קורה כשאני עוצמת עיניים', אני מסבירה בעדינות שלא להבהיל אותו. 'לא קורה כלום' הוא יורה מיד 'כי לך אין כוחות כמו שיש לי'.

אני יודעת שעלי להתוודות בפניו על שהפרתי את האמון הבסיסי שלו בי ומכרתי לו לוקשים שטחיים מהסוג הזה. אבל לדאבוני אני מגלה שהזאטוט למד היטב את שיעורי הבית, הוא יודע שלאף אחד אין את היכולות האלה. אלא שהוא יודע שלאף אחד אחר בעולם מלבדו אין את היכולת להשבית את כל העולם בעצימת עין, שהוא יחיד סגולה, ורק הוא בעיניו העצומות יכול לשלוט ולרדות בשני הוריו בסביו וסבתותיו ולעיתים גם באי אילו דודים שוטים ומכרים שמזדמנים בדרכו.

מרגע שהפכנו להורים, בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו הופכים למודל ולמופת לעתודת זאטוטי המשפחה. ביני לבין עצמי אני מודה (ומודעת) שהיכולות שלי לשמש סמל ודוגמא מפוקפקים ולא פרקטיים. מיום היוולדם אני מעשנת בסתר, מקללת בהחבא, צועקת בחשאי, ועושה עוד אי אילו דברים שהשתיקה ראוייה להם.

אני דוחסת לסדר היום העמוס שלי שיעורים מנוסחים היטב ביחסי אנוש וערכים, אותם אני יוצקת בראשי הזאטוטים בהתמדה עיקשת, ומשתדלת לעבור על החוק בסתר. אני חוצה קו לבן, עוברת באדום, מדביקה מסטיק מתחת לכסאות, מעלימה עין כשהכלב משאיר את צרכיו בגינת השכנים, מנערת קלות את פירורי הביסלי והבמבה מכסאות המכונית ברחוב צדדי, וזורקת בדל סיגריה מחלון המכונית, לא לפני שאני מוודאה שאיש אינו מכיר אותי, ואינו מבחין במעשי.

במטרה להעניק לזאטוטים שיעור בהתנהגות טובה, אני משננת להם ערכים בסבלנות וסובלנות, מלמדת אותם שלא להתפרץ לדברי אחרים, להקשיב בנימוס ולהשיב באיפוק. מבטלת במבטים צולבים את ניסיונותיהם להתגרות בחבריהם, מה שלא מפריע לי לייצר פרובוקציות משל עצמי. אני מהנהנת בארשת חשיבות ואוסרת עליהם לקלל ולשקר. 'סייג לחוכמה שתיקה' אני מלמדת אותם בשקדנות, ובעצמי איני מוכנה לשתוק. אני איני מרשה להם להתפרץ לכביש, לזרוק זבל ברחוב, ליידות אבנים, להפריע למנוחת השכנים. חסר לי שמישהו ירשום לעצמו שזאטוטי אינם מחונכים. ביני לבין עצמי אני מודה שאני מונעת מהיראה, ממה יגידו השכנים אם ישמעו, ומה יגידו אנשים זרים אם יראו.

אני חיה בפראנויה אובססיבית מוצדקת, כי ברור לי שזאטוטי הבית אינם מודעים להשלכות המביכות של מעשיהם.

לאחרונה אני חשה שמערכות היחסים והקשרים החברתיים שלי עוברים טלטלה והם מוכתבים על פי סדר יומם ותועלותיהם של זאטוטי המשפחה.

בלי שום קשר לתחומי העניין האישיים שלי ובלי כל קשר לרצון האישי, אני יוצרת קשרים חברתיים עם אנשים שבמקרה או שלא במקרה, הזאטוטים שלהם לומדים עם הזאטוטים שלי. אני מתחברת להורים בכיתת הגן שביני לבינם אין דבר משותף, למעט העובדה הזניחה שעל זאטוטינו נגזר לשהות בצוותא בין כותלי חדרי הלימוד. אני מהדקת את יחסי החברות עם אנשים זרים שאין לי עמם כל שיג ושיח, ושסביר להניח שמעולם לא הייתי מחליפה עמם מילה או חצי מילה, רק בגלל העובדה שזאטוטינו חולקים יחד את ספסלי החוג.

בשעה שאיראן מאיצה את תוכניות הגרעין שלה וסוריה מפתחת את יכולת שיגור הטילים, אני משתתפת בסימפוזיונים מייגעים בנושאי ניקיון והסרת כתמים, מביעה דעות נחרצות בעניין הדברת הכינים וביציהן, הוגה בכובד ראש ברפרטואר ארוחות העשר שאשלח לגן, מחליפה מידע עדכני על הצלחות בהכנת עוגות יומהולדת, ומפתחת איסטרטגיה חסרת פשרות בנושאים קרדינלים כמו קישוט הגן ובחירת עטיפות לספרים. אני מצטרפת לטריוויה אינטרדיציפלינרית בנושאים קרדינלים באיזו חנות באזור נמכרת הבמבה הזולה ביותר?, איפה אפשר להשיג קטשופ משובח מבלי להכנס למינוס? האם להרתיח בקבוקים או לא?, ואיזה חוג הוא הלהיט התורן ומה צריך לעשות כדי להכנס לרשימת הממתינים בו?.

אני מזמינה לביתי למפגשי אחר צהריים אמהות מפוהקות ויגעות עם זאטוטים חבלנים ונמרצים, מתעלמת בנשיכת שפתיים מההרס שהם זורעים ומנסה לגלות בקיאות ודבקות בשיח.