זאטוטון

במערכת היחסים הדיפרנציאלית ביני לבין סבתותיו של זאטוט הבית, אני נדרשת תכופות ללא מעט ריסון ומשמעת עצמית. מפעם לפעם מנצל הזאטוט את הפרשי הכוחות, פערי התרבות והבדלי ההיררכיה ומרעים כלפי בתוכחה 'אבל סבתא כן מרשה!'.

'אבל את אמרת!' רוקע הזאטוט ברגליו ומסגיר אותי לצוות הפדגוגי של הגן. 'את אמרת לי שאת מרשה לי להחזיר' ממשיך הזאטוט להתעקש מול הארשת המופתעת שאני מנסה במאמץ רב לעטות על פני. 'את ואבא אמרתם לי שבכל פעם שירון הביריון מרביץ לי, אני אקפוץ עליו ואכניס לו אגרוף בפרצוף עד שהוא יבכה' ממשיך הזאטוט להלשין עלינו, ומשרבב תיאורים פלסטיים מרנינים, משולבים בתנועות ידיים רלוונטיות וביצועים מפורטים.

אני חשה איך עיניהן המצועפות של הצוות הפדגוגי ננעצות בי וסומק פושט על לחיי. ברור לי שלאמירות הנפשעות שלנו אין כפרה או הצדקה. גם לא העובדה שהאמירות המיוחסות לנו הוצאו מהקשרן, שאני ואביו מולידו של זאטוט הבית התכוונו להעניק לזאטוט הצדקן מיומנויות בסיסיות בהשרדות חברתית, כי כואב לנו לקבל בכל יום מהגן ילד חבול, מוכה ומרוט, ונמאס לנו שלמערכת אין כלים להתמודד עם ביריונים.

אני יודעת שההנחיות, ההדגמות ואימוני הסימולציה שהשקענו בזאטוט בחדרי חדרים, אינם עולים בקנה אחד עם הנאורות החברתית המקובלת והרווחת. אלא שביאושי אני לא מוצאת מילים נאותות בהן אוכל להסביר ולתרץ את מעשי בפני הגננת, הסייעת ונציגת ההורים.

כל ניסיונות ההתחמקות שלי נעשות רפות, וחיוורונן בוהק מול פניהן הבוערות של צוות השיפוט, הבוחרות לצקצק בלשונן ולגלגל עיניים כלפי שמיים.

הגם שברור לי ששורות אלה בוודאי יגרמו להוצאתי משורת ההורים הנאורים המוקיעים כל גילוי של אלימות, אני מגלה שאני נחרדת עוד יותר מכך שכל זה קרה לי בעטיו של ירון הביריון, שבועט במערכת וגורם לה לשחק לידיו.

חופשת החנוכה מאיימת לכלות את כוחותי. ברגע של אובדן חושים, בניסיון לחלץ את זאטוטי המשפחה מהרביצה הממושכת מול מסכי הטלוויזיה והמחשב, אני מציעה להם להצטרף אלי לקניות וסידורים. 'איזה כייף!' צוהלים פרסונות הבית נמוכי הקומה ומקפצים בחדווה, כאילו הבטחתי להם לצאת למסע עולמי עם אייל פלד בהרי ההימלאיה, או לשייט תענוגות באיים הקריביים.

אנחנו הולכים לקניות בישפרו סנטר, ולסידורים בבנק' אני מנסה להנמיך ציפיות, אבל הם כבר ממהרים לארוז כמה צעצועים ומשחקים לדרך. 'רק את הבובה', 'רק את הדובי', 'רק את המונופול', 'רק את רובה המים', 'רק את השרשרת' הם מתישים אותי במונולוג אבוד מראש 'בשביל שלא ישעמם לנו עד שתיגמרי את כל הקניות וכל הסידורים שלך' הם מסבירים.

הבנק הכי חזק במדינה למשכנתאות עומד לקרוס תחת המהומה ואי הסדר שמשליטים בו הזאטוטים עם כניסתנו אליו. אגף הזאטוטים מקפץ בחדווה על הכורסאות, זוחל מתחת לרגלי המאבטח והפקידים, ויורה מים על עציצי הפלסטיק המפארים את הסניף. עד מהרה הם פורקים את זעמם על מכשיר הכספומט הידידותי, שמסרב לאפשר להם למשוך מתוכו מטבעות.

אחרי סידרת איומים והרתעות, מתרצים הזאטוטים ומסתערים על אולם ההמתנה הגדוש בלקוחות, ומתכנסים למשחק מונופול שקט. 'שקרנית אחת! א~מ~א, נכון שהיא רימתה?' פולחת צווחה נוראית את חלל האולם. 'אתה שקרן בעצמך והכל עובר עלייך, אחת שתיים שלוש כדור הארץ. אמא תגידי לו' משוגרת צווחה נוספת. ואז ללא כל התרעה, עשרות חרוזים ניתקים מהשרשרת ומתפזרים לכל עבר 'א~מ~א תראי מה הוא עשה!'. 'א~מ~א, תגידי לה, זה הכל בגללה!'.