זאטוטון

מלכתחילה ברור לכולנו שמדובר בפרק היסטורי בחיי הגן, שאינו עומד בשום קנה מידה למסיבות אחרות, ואף מעפיל עליהם ביוקרתו.

לכשעצמי, לא האמנתי שאתגעגע לערבי העדות ולמסיבות הסיום הטריויאליות, בהן מדרמטים הטאלנטים והגננות את השורה האולטימטיבית "עוף גוזל חתוך את השמיים". מאכלי העמים והעדות פינו את מקומם לסגסוגת הזויה של סושי, טאמקי, ניגרי, טאמגו ועוד אי אילו מאכלים יפניים שנשמעים סינית באוזני. אלא שההוויה ההורית החדשה, להאדיר את הכשרונות של דור ההמשך, היא העומדת במרכז ההחלטה על מתכונתה של מסיבת הסיום בגן.

אחרי שנפתרו ההתלבטויות הקרדינליות לבחירת האולם והצלם, שקד צוות ההיגוי על עיצוב התאורה והתפאורה, וברב קולות החליט להפקיד את ההפקה והליהוק בידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה.

בעבור כמה מאות שקלים רכשנו במאי מקצועי, תסריטאי מדופלם ומדגם סלקטיבי ומוקפד של אנשי ההפקה מהמובילים בתחום.

למרות שהבסיס הרעיוני עליו הושתתה עלילת הפרזנטציה היא שיגרה תמציתית מהווי חיי הגן, בכל זאת ציפינו לאירוע הוליוודי נוצץ, ולא להצגת פרינג'.

אלא שלמגינת לבנו, למרות המאמצים והמשאבים שהושקעו, עמדו זאטוטי הגן בערב הבכורה נכלמים ונבוכים מאחורי הקלעים, ציחקקו והמו כלול פרגיות ברגעים שלפני הפיכתן לשניצלים.

עלווה, שקיבלה את התפקיד המרכזי בהצגה, יללה חרישית וסירבה בתוקף לעלות לבמה ולשחק את הגננת. שביל נמרחה על מדרגות היציע וצווחה בזעם על סבתה, התאומים אביו ואביה טיפסו וגלשו לסירוגין על מסך הוילון המהודר ולבסוף כלאו את עצמם בשירותים ויתר זאטוטי הגן התרוצצו סחור סחור על הבמה כלהקת תנים תועה ורקעו ברגליהם נואשות.

סוגיית המתנה שנרכוש בסוף השנה לצוות הפדגוגי, מטרידה את הורי הגן ומקטבת בנו מחנות, ואני חוככת בדעתי לאיזה מחנה להצטרף.

מיחד יתכן שההנהגה החינוכית תלווה אותנו גם בשנה הבאה, וראוי על כן שאתמוך בהצעה הנדיבה של אמא של שי, שלא לחסוך, ולהתאים לכל אחד תשורה אישית ויוקרתית להבעת מלוא הערכתנו. מאידך העוצמה הפיננסית המדלדלת שלי בעת הזו ותזרים המזומנים השלילי, מחייבים אותי לשקול בתשומת לב דווקא את הטיעון המבריק שמעלה אמם של התאומים אביו ואביה, שגורסת כי 'העשייה החינוכית הקדושה של הצוות היא בלתי מדידה, וכל ניסיון לכמת אותה באופן מעשי או לפרוע ממנה שטרות לרכישת שי לפרסונות הפדגוגיות יחשב לעלבון'.

אני משהה לפי שעה את החלטתי, תוך שאני נזהרת שלא לתת לאינטרסים צרים להוביל אותי, ומשתדלת לעקר אותה מהשפעות זרות.

איכשהו אני נוטה להאמין שעד לרגע ההכרעה יתכנו עוד אי אילו הארות, שישפיעו על התנהלותנו. ואכן אמא של דין, שאביו הוא פרקליט ידוע, פוסקת שמתן תשורה לגננת נוגד את הוראות המנכ"ל.

אני נאחזת בלהט בהוראות המנכ"ל, לפחות עד לרגע בו נובט רעיון פתלתל בראשה של אמא של רמה, שמאפשר את עקיפתו. 'נוכל להסב את השי לטובת רכישה שימושית וערכית להעשרת הגן, שתשמש את הזאטוטים' היא מצקצקת רמות ומסכלת את הפסיקה המשפטית.

מאחר שכיתת הגן רוהטה בציוד חדשני וצוידה במיכשור איכותי, קופצות האושיות הפדגוגיות ביצירתיות חיננית על הרעיון ופוצחות בהסברים דידקטיים נמרצים לטובת הנחיצות הערכית של רכישת כורסאות עיסוי פונקציונליות לפינת הספרים בגן, לא פחות.

'היום עושים לנו בריכה בגן' מבשר הזאטוט בדיצה ומזכה אותי בהשכמה.

'עכשיו ארבע בבוקר' אני רוטנת, אבל לא מצליחה לשכך את התלהבותו.

הרעשים הגוברים מכיוון חדר הילדים מזניקים אותי מהמיטה, ואני מגלה שזאטוט הבית עטוי בגד ים, חפון בתוך גלגל ים, לראשו משקפת מים, לזרועותיו ולרגליו קשורים מצופים, והוא גורר אחריו מזוודה.

'לאן אתה הולך?' אני משתדלת לשמור על איפוק ולחנוק את הצחוק, המאיים לפרוץ מתוכי.

'לגן' הוא משיב ברצינות.

'ולמה אתה לוקח מזוודה?' אני מבחינה שערם בתוכה דליים, מגבות, סבונים ומשפך.

צלצולי טלפון ארוכים מבהילים אותי ואני מופתעת לגלות שאמא של שביל מעבר לקו, מנסה לברר בשעת הבוקר המוקדמת, אם נתתי את דעתי על ההשלכות מרחיקות הלכת העשויות לנבוע מהסכמתי לשיכשוך הקולקטיבי של הזאטוטים בגיגית בחצר הגן.

'זה מאד לא הגייני ויכול לגרום למחלות' היא חורקת יבשות ומפרטת ארוכות את התאוריה האיסטניסטית המורכבת שלה על מיקרואורגניזים ושאר מרעין בישין, תוך שהיא דוחה את התירוצים הכושלים שלי שמדובר במסורת רבת שנים, שדורות רבים של ילדים וגננות נוהגים בימים לוהטים במיוחד לטבול בחצר הגן בגיגית.

בבואנו לגן אני מופתעת לגלות שבשעה שבשלולית הגלובלית מתחוללת סערה רבתי ומחירי הדלק מאמירים בשל אמירה של השר מופז, גם בגן הילדים מתנהל מאבק דרמטי לא פחות בין אמא של דיל לאמא של שביל בנוגע להשפעת המיזם הרטוב על זאטוטי הגן.