שום דבר אינו מובן מאליו - יומנה של סטודנטית

הוא מדבר על לעבור לגור איתי. הוא אומר שהוא רק איתי, מה שלא אבחר, הוא איתי. אבל לי זה לא עוזר.

אחרי שיחות בוקר שאני מרגישה שחפרתי לו בראש, אני מרגישה נורא. אם הוא לא עונה לי לSMS, אני מרגישה זוועה, כאילו הסוף כבר כאן. אני בחרדה תמידית שאני מחרבת את היחסים בנינו.

זה מעגל. אני מרגישה חופרת, עלוקה, מעיקה ואז נהיית כבדה, עצובה ומוטרדת. ככל שאני כבדה יותר כך אני יודעת שיש סיכוי רב יותר שאני באמת מעיקה, עלוקה וחופרת.

אני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה להשתחרר מההרגשה הזו. להיות מאלו שמניחים שרק אם הצד השני אומר או מראה סימנים ברורים שמשהו לא בסדר, אז ורק אז הם נכנסים לחרדה.

למה כל מה שהוא אומר עובר לי מעל הראש? הרי כבר הרגשתי ככה מולו בעבר וזה לא הפריע לו להיקשר אליי.

אוף, חוסר אונים, חרדה.

אני מרגישה טיפשה.