~הבלוג של :א*ן כמ!נ*~

היום הלכתי לנחם ילד מהשכבה שלי שאבא שלו נפטר..

זה גרם לי לחשוב על כמה דברים...

המשפחה שאיבדה את יקיריהם- האם מספיק שנגיד להם שאנחנו משתתפים בצערם?

הרי זה בכלל לא עוזר..אנחנו אולי משתתפים אך לא באמת...אנחנו לא מרגישים את הכאב שלהם (ושגם לא נרגיש-חס וחלילה).

כלומר מה אפשר להגיד לאדם שאיבד את אבא שלו????

האם אפשר להגיד משהו בכלל?

אתה עומד שם בזמן שהם יושבים על הרצפה ואומר לעצמך זה לא מגיע להם..זה לא מגיע לאף אחד

אז למה זה קורה???.

אבל להם אתה לא יכול להגיד דבר רק להסתכל עליהם ולהתמלאות כלפיהם רחמים..

והם?.. הם לא רוצים שתרחמו עליהם הם לא נחותים מאיתנו רק בגלל זה... ההפך הם הרבה יותר מאיתנו...

אני מעריצה אותם בעצם.. מכיוון שאיני יודעת האם אני הייתי מצליחה לעמוד באותו סבל שהם עומדים..

פתאום אתה לומד להעריך את הדברים שיש לך..

אתה יודע שאדם שקם ופתאום מישהו נעלם מחייו..

ובמבט לאחור..

האם הוא היה מנצל יותר את הזמן יחד עם אותו מישהו שלא יחזור?

ואתה לא יכול לשאול ואתה גם לא צריך..אתה יודע שכן.

פתאום הדברים הקטנים שעושים בשבילך נראים גדולים..אם זה חיוך שמאיר את היום..

אם זה מתנה שקיבלת..אם זה בלוי שבילית איתם..כל הדברים הקטנים האלה אפילו ריב איתם..גורם לך להעריך שעדיין יש לך את זה.

שאלתי את ידיד שלי שאיבד את אימו לפני שלוש שנים.. איך שרדת??? איך אתה יכול לחייך?או לחיות אפילו...בלי אמא?

ואתם יודעים מה הוא ענה לי?

הוא אמר לי שבהתחלה אולי הוא שקע באותם דיכאונות ואי-חשק לחייך..

ואז פתאום הוא קולט שזה לא מה שאמא שלו רצתה..ואם היא לא נמצאת זה דווקא סיבה לא למרוד בה וברצונה אלא להעריך אותה יותר ולא 'לזרוק' את החיים שהיא נתנה לו אלא לנצל כל רגע מהם ולגרום לה לחייך יחד איתו מלמעלה. הוא הוסיף ואמר לי שאת אמא שלו הוא לא יכול להחזיר..לכן הוא משתדל להחיות אותה דרכו.שאלתי אותו במה זה מתבטא הוא אמר לי שרק בכך שהוא יחיה את החיים שהיו לה וישתדל כל כך עד שהוא יוכל להגיד לעצמו "אם היא הייתה פה היא הייתה מתגאה בי.

אחרי כל זה המשפט "משתתפים בצערכם" מקבל משמעות חדשה אתה משתתף בצערם על כך שאותם דברים קטנים שעשו את היום שלהם לא יהיו להם יותר..אך עדיין אתה מקווה שהם ילמדו לקבל את אותה מתנה שנקראת חיים וינצלו אותה ויגרמו לאלו שלמעלה לחייך אליהם...

אני לא יכולה לנחם אותם בטח לא כאשר זה טרי כל כך.. אני כן משתתפת בצערם אבל זה לא מנחם אותם..ולכן אני משאירה את הנחמה לאלוקים הוא בוואדי יודע איך לנחמם.ואני מקווה שהוא ינחם את כל אלו שאיבדו את יקיריהם.