שאאלוום.

טוב  , אז סופסוף משהו קורה עם השביתה הזאת.

לפני כמה ימים ידיד שלי התקשר אליי להזמין אותנו לברמצוה שלו , (כן, הוא קטן אני יודעת.)

"הלו ?"

"הלו ?"

"היי רועי מה נשמע?"

"היי יעל ? זה רועי ."

"וווווווואלה."

אתמול נפגשנו כמה חברים בערב, אחד מהבנים הגיע באיחור ,

כשהחולצה שלו מבצבצת מלמטה מהסוודר ונראית כמו ה$%^&,

הג'ינסים שלו מופשלים והוא חובש כובע. כןכן. ועל זה בתגובה חברה שלי

"טוב נו יעל מה את רוצה? הוא החליט להתלבש היום לבד."

טוב , אני מניחה שזה היה יותר מצחיק באותו הרגע .

אני בטוחה שכולנו מודעים לחג הקרב ובא ,

חג החנוכה .

(אני ממש משוררת היום)

ועל יש לי רק להגיד -

אוי שיט .

לא התחיל החג וכבר אני טוחנת שוקולדים מסביבון

ההורמונים פעילים , ואני נראית כאילו ריכזתי את כל החצ'קונים במועצה לפרצוף מסכן וספציפי אחד.

שלי.

אבל אל דאגה !! כשבאמת יתחיל החג וכולםם יתחילו לאכול סופגניות ודברים מטוגנים בשמן עמוק ,

כולככככם תיראו כמוני !!

פיס אאוט.

השכבה של אחותי הכינה את טקס כ"ט בנובמבר ,

בטח שלא ראיתי אותו , ישנתי בבית , וגם הייתי אמורה לקבל את האיש של המדיח,

אבל כל אלו סתם תירוצים. בקיצור,

בטקס הילד הראשון עולה על הבמה ופותח את הטקס במילים ..:

"מדינת ישראל חוגגת השנה ח..שישים."

וזה כבר אומר הכל.

אני צילמתי את התמונה ההיא

הדפקט .

גם אתם מחייכים לעצמיכם במראה ?

טוב , כי אני מדברת לעצמי מול המראה ועושה דיאלוגים ביני לבין עצמי.