אני, עודד ומיכל יושבים בסמוך לגן שעשועים שפורק כבר מזמן. עודד מספר לנו סיפורים מרתקים על איך הוא גילה דליפות גז אצלו בבית כאלו ואחרות. תודו, שאין שום שיחה אחרת בעולם שהייתם רוצים להשתתף בה, יותר מהשיחה הזו.

 בכל אופן, המחשבות התחילו לנדוד, כהרגלן הכפייתי.

שחזרתי את שיחות הטלפון שלי איתו וחייכתי לעצמי כשנזכרתי איך הוא נשמע נרגש כשענה לטלפון.

ואז גיליתי שהשיחה בין מיכל ועודד זרמה והם התחילו לדבר על סרטנים ומחלות למיניהן.

 ושוב, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי כשאני מחייכת והם מדברים על סרטן השד.

איזה כיף זה לפתוח תיקיות נסתרות של קבצי מוזיקה,

משנים שעברו, עם כמה קבצים של ניק לוצ'י ואבריל לאבין,

ועוד כל מיני אומנים שאתה כבר הספקת לתעב.

אני שומעת עכשיו את Here Without you - 3 Doors Down.

כמובן שאני לא שונאת את השיר הזה, טיפשים. ואפילו לא מתעבת.

אני חולה מושבעת של הלהקה, ובמיוחד השיר.

I’m here without you baby

but your still on my lonely mind

I think about you baby

 and I dream about you all the time

 I’m here without you baby

 but your still with me in my dreams

And tonight it’s only you and me

אני חושבת שזה השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי.

אם לא מחשיבים את "היום יום הולדת" או את "אמא יקרה לי".

ורק שתדעו, האיש הכי גבוה בעולם היה נראה ככה.

כן כן, תלחצו על הלינק עצלנים, זה כן יטען מהר.

ועכשיו~ תמונה! אל דאגה, לא שלי,

אני הרי לא רוצה להבריח אותכם XD

[זה בהחלט לא האיש הכי גבוה בעולם, לקשים ביניכם.]

הוא נראה כ"כ מאושר :]

אף על פי הנסיבות בהן הוא צולם.

לקוח מהאתר ההוא- דוויאנט משו.

אני חוזרת עכשיו מארוחת צהריים מעניינת במיוחד, [בגלל זה ההפרש בכתיבה XD]

אין לכם מוש איך זה לאכול עם רומנים. יש להם מן חוק כזה, שחייבים לגמור הכל מהצלחת.

זין.

אני אוכל כמה שאני יכולה מתי שאני רוצה.

עקיצר, כהרגלנו רבנו עם סבתא על כמויות המזון שנכנסו לגופינו עד עתה.

[אנחנו אוכלים אצלה עד שההורים יחזרו מחו"ל.]

וברחנו במהירות מהבית שלה.

לא נעים, לא נעים.

עריכה;

כןכן, הסקר הזה כן פורסם. אתם מוכנים לברר בעצמיכם.

איזה חבורה של מושפלים ענו על זה בדיוק?!

עידו?

אני בטח לא אספיק להתקשר,

אז המוןהמון מזל טוב ;]

ושוב אני,

הדפקט.

שכבר נמאס לה להילחם באינטרנט הארור =S

שמעו, לאחרונה התגובות עולות באופן משמעותי,

והכניסות בשמים. תודה אנשים =)

אני לא אספר על המסיבה ההיא של הסופשנה.

אני רק אגיד שהיה מדהים עבורי.

..נפרדתי ממנו בחיבוק >.< כשאנחנו ממלמלים אחד לשני לאוזן

"תהני בחופש.."

"תהנה בסאמר קאמפ.."

"תהני.."

"תהנה.."

"תהני.."

"תהנה.."

צפיתי בו הולך לרכב שלקח אותו.

מיהרתי אחריו החזקתי לו את היד, הוא הסתובב וחיבקתי אותו שוב.

וראיתי בפעם האחרונה איך העיניים שלו נוצצות כשהוא שמח ממשהו.

החזקתי לו את היד קצת ואז שנינו הלכנו אחורה כשהידים שלנו-

מאבדות אחיזה לאט לאט באוויר. הוא חייך. אני חייכתי.

והוא לא הביע התנגדות. אז תהיתי...האם?

...ואז אני וחברה שלי נזכרנו שאנחנו צריכות טרמפ הביתה,

אז עצרנו את האוטו שלהם נכנסתי והתישבתי לידו. אבל זה באמת היה בפוקס!

והחזקתי לו בקטנה את היד. שוב, שום התנגדות.

אמרנו שלום @#$@# ירדנו האוטו, עליתי על המדרכה, צפיתי באוטו מתרחק,

  ופרצתי בבכי.

עד כאן להתבכיינות להיום =.=

ובסוף גם כן התקשרתי אליו.

[ראו בפוסט הקודם]

פעמיים התקשרתי. יום שישי ויום שבת.

מהשיחות היה אפשר להבין שהיה לו טוב לדבר איתי.

וזהו. ...לא אמרתי לו.

אבל כבר לא אכפת לי.

כי הוא בטח יודע.

השאלה היא מה שאני לא יודעת.

או יותר נכון, מה שאני לא יודעת בוודאות.

 "little did jimmy know"

המשמעות של זה היא: מה שג'ימי לא ידע.

[אני חשה חכמה שידעתי את המשמעות]

תתכוננו, בזמן הקרוב הפוסטים הולכים ומדרדרים.

[מצבי הנפשי ככה.]

אבל, השגתי לי מטרה לברר עד שאני אמות,

למה אנשים בוכים כתוצאה מגעגוע.

כי זה מטמטם. ומיותר כ"כ.

הכנתי עכשיו [או יותר נכון חיממתי עכשיו] את ארוחת הצהריים.

ניגשתי אל הכלי על הכיריים כשחשבתי שהוא סיים להתחמם,

שמעתי רחש מוזר,רכנתי מעל, הרמתי את המכסה,

ובועה אחת ענקית התנפצה לי בפנים. צרחתי מכאבים-

-בלי שום קשר לכאבים XD -

 ונלחמתי באוויר והפלתי כלים אחרים על הריצפה. אה כן,

ואז כיביתי את הגז.

עריכה;25.6.2007

אני אחרי שטיפת כלים.

אני לא עושה דברים כאלה בדר"כ.

אחרי שאני מסיימת לסבן את כל הכלים,

אני מרימה את היד ומריחה אותה מעט,

ואומרת..:

"פאק. זה לא סבון כלים."

ניסיתי לסדר היום את ההגדרות של הMP, ולמעשה, הצלחתי!

אני לירדן: "אעהאהאה! הצלחתי לסדר אותו ככה שלא יבזבז יותר מידי בטריה."

ירדן: "וואו. רוצה כיף???"

אני: "דאא!! למה אתה חושב שאני מספרת לך את זה??"

הומו.

...עוד לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו.

למה אני מחכה לעזאזל?! סופשנה!

ודווקא עכשיו, ...שאנחנו קרובים יותר מאי-פעם?

להתקשר, לא להתקשר, להתקשר, לא להתקשר ?

תחושת הבטן אומרת..:

להתקשר.

הפיצול אומר..:

אין לך אומץ להתקשר.

ההגיון אומר..:

תברחי. תחכי לשנה הבאה. יהיה יותר טוב אז. למה לעשות את זה לעצמך עכשיו??

אין לי הגיון בריא.

אף פעם לא היה לי כזה.

והפיצול שלי כזה חכם=]

-לא אני-

הידעתם;

קוקה-קולה בלי צבעי מאכל הייתה בצבע ירוק.

...

..איככ.

הידעתם? אני כבר 4 שנים רצופות לא שתיתי קולה.

אני אמות יותר בריאה ממכם=]

עריכה;

יש היום פיצה וסרט אצלי בבית עם כמה חברים.

וגם איתו. גודל הציפיה- כך גודל האכזבה.

מקווה לטוב =]

היום היה היום האחרון לביצפר.

אל תשאלו למה רק היום.

היה נחמד ;]

הדפקט.

כמה מפתיע.