תודו שזה מגניב, תודו.
כמה מגניב הא ?
התמונה לא באמת צולמה בשעה 17:17, אבל מה אכפת לשטות קוראים תמימים כמותכם?
השעה תשע וחצי בבוקר. אני ניגשת לסלון.
מתיישבת על אחת הכורסאות. קמה.
הולכת למטבח. מוציאה קערה וחלב.
מוזגת את החלב לקערה. שיט. שוב שמתי את החלב לפני הקורנפלקס.
מוציאה את הקורנפלקס. שמה בקערה. מביאה כפית.
מחזירה את החלב למזווה ואת הקורנפלקס למקרר.
הולכת לשבת ליד השולחן. קמה בחזרה.
מוציאה את הקורנפלקס מהמקרר ושמה במזווה,
מוציאה את החלב מהמזווה ומכניסה למקרר.
החופש טוב. אבל הגעגוע לא.
היום אני הולכת לקניון עם חברה לראות
הארי פוטר 5.
אני קוראת לו "האיש הכחול".
אני נורא מזדהת איתו עכשיו.
אה, וגם הסתפרתי היום. פרט שולי קטן וחמוד.
מכירים את הקטעים האלו בסרטים המצויירים,
שמישהו עובד בגינה, ואז הוא עולה על המגרפה,
והיא עולה ודופקת לו בומבה בראש?
המ. כן.
בכל מקרה, כשחזרתי הביתה עם התספורת החדשה,
(אל דאגה, שום תספורת אימו לא עלתה או תעלה על ראשי.)
קרה שעליתי על המגרפה, אך מרוב הפתעה -
נפלתי אחורה.
המ. כן.
כן, כבר אמרו לי שאני חיה בסרט מצויר.
אני נורא מתלבטת עכשיו,
אם להגיד לאחותי שהחרק הזה עולה עליה עכשיו.
הו, הנה, היא כבר הבינה לבד.
עריכה:
29/7/07
מעלילותיה של יעל בקניון~:
אני וחברתי ע' (כאילו שלא מנחשים עכשיו איך קוראים לה) ירדנו עם האוטובוס בתחנת המשטרה ברחוב הרצל ברחובות,
מה שהיה טעות כי זה היה רחוק מידי מהקניון,
המשכנו לנו במורד הרחוב בניסיון למצוא את הקניון האבוד.
ע' : "יאללה יעל, תשאלי מישהו."
אני: "נו בחיאת, תשאלי גם את!"
ע' : "את מי אני אשאל?!"
הרחוב מפוצץ אנשים, והיא לא מוצאת את מי לשאול.
שתיהיה בריאה.
הגענו סופסוף לקניון, מטרתינו הנעלה, הגענו לדלפק לשלם לכרטיסים לסרט,
אנחנו משלמות על הכרטיסים ואני ממשיכה לדרכי.
ע' קוראת אחרי ושואלת אותי אם אני מתכוונת להשאיר את הכרטיס שלי שם.
חזרתי, לקחתי את הכרטיסים שלנו, ורק אז פנינו לטאוור רקורד'ס החנות החביבה עליי.
החנות חביבה עליי, המוכר השמנמן לא. בעוד אני מתלבטת בין הדיסקים, חברתי מאבדת את סבלנותה,
ויצאתי משם עם 2 דיסקים בלבד. (עאלק בלבד.חיחי.)
ומשם לסרט.
מיותר להגיד שהיה מדהים נכון ?
דניאל רדקליף כזה חתיך. מוחע.
בכל מקרה, אחרי שיצאנו מהסרט ונחבטנו באנשים בדרך ליציאה,
התחילו קיבותינו הקטנות לקרקר בקול,
ופנינו לעבר דוכן הגלידה הקרוב, ובחרתי לי גלידת פיסטוק.
כן, אני יודעת שזה מרתק אותכם מה אכלתי לארוחת ערב.
ביום שישי הזמנתי אליי הביתה כמה חברים, בכל מקרה,
שיחקנו מחבואים [אל תשאלו] בתוך הבית, כשלפתע אחד הילדים צועק מהקצה השני של הבית
"יצאתי מהארון!!!1"
ילד אחר שומע, מסתכל לכיוונו של אותו יוצא מהארון,
וחייך חיוך מטריד.
מה אני מסתובבת עם האנשים האלו בכלל!?
בכל מקרה, כנראה שהחופש לא כזה משעמם אחרי הכל :]
המשך יום נעים,
ד"ר. זוידברג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אליק בליק
