איזה קטע - בפעם האחרונה שדיברתי איתה, היא אמרה שהיא מחכה לתשובה אם היא התקבלה לעבודה בנתב"ג, ולאחרונה פתאום אבא אומר לי שביקשו אותנו להופעה מול עובדי אל על. אז חשבתי לי... זה יהיה טוב מכדי להיות אמיתי, אם זו הופעה בשביל כל עובדי אל על, אפילו הזוטרים, ובמקרה היא תרצה לבוא. מעניין אם היא תקשר את השם "קול המשפחה" אליי. או שאולי היא בסוף לא התקבלה... מה פתאום, בטוח שהיא התקבלה! שהיא לא תתקבל לדבר כזה? היא יכולה כבר להיות מנהלת משמרת או איך שלא יהיה שקוראים לזה אצלם.

כשסיפרתי לאמא שהיא כנראה עובדת שם והתלהבתי מהמקריות שאנחנו מופיעים מול אל על, ברגע שהעליתי את הרעיון להתקשר ולהזמין אותה, אמא קטעה אותי ב"לא" נחרץ. בשום אופן. אני לא לגמרי מצליחה להבין למה, כאילו, אני מבינה, אבל לא יהיה יותר סיכוי שהיא תרצה לבוא אם היא תדע שזו הלהקה שלי? באמת אמא חושבת שהיא תבחר שלא לבוא דווקא בגלל זה? אבל אם אני לא אגיד כלום, הסיכוי שהיא תבוא די עלוב. טוב, זה אומר שאין לי מה להפסיד אם אני לא אתקשר, מקסימום אופתע לטובה. אבל אני יודעת שלא.

אוווווף כל כך בא לי לראות אותה, כמה חודשים עברו מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה? חודשיים? אלוהים זה מרגיש כמו נצח.

ואני לא יכולה לצאת לשום מקום, אלא אם כן אני מוכנה לשלם חנייה ולהתנזר משתיה... זה החיסרון בלהיות נטולת חברים, שיכולים להיות נהגים תורנים. אמא הצליחה להפחיד אותי עם החששות שלה מלתת לי לנסוע לבד במוניות באמצע הלילה. אולי נועה תסכים לבוא איתי למינרווה, עכשיו שמלאו לה 18 זה חוקי בכל אופן. ואין סכנה שיחשבו שאנחנו ביחד...

בסילווסטר אני הולכת לבחור מסיבה, ולמצוא שם מישהי להתנשק איתה. זה די פתטי ושטחי, אני יודעת... במיוחד אחרי שעשיתי לעצמי הנחה עם הנשיקה הראשונה, שהייתה עם גבר ובעצם לא הייתי ממש מעורבת בה אז קבעתי שזה לא נחשב, והבטחתי לעצמי שהנשיקה הראשונה האמיתית, כלומר עם אישה, תהיה מיוחדת. להתנשק בסילווסטר זה לא נקרא מיוחד. אני ארגיש זולה ואידיוטית, אבל אני נואשת, כמו שזה נשמע.

מי בכלל תרצה להתנשק איתי סתם ככה, נקווה שכולן יהיו שיכורות.