אוף...איך?איך אני יכולה להפסיק את זה?את המחלה הזאת שלא עוזבת אותי???למה אני צריכה להיות זאתי...זאתי שצריכה לחפש לה תחברים שלה...להדחף ולמצוא מישו שיזמין אותה לצאת.אפילו מהחברה הכי טובה שלי אני מקבלת רק סינונים.
אני כבר לא אשאל את עצמי אני כבר יודעת על עצמי...הוכיחו לי כבר שיש לי חרא מזל עם אנשים.
אין לי את האופי הזה שיגרום לאנשים לרצות לדבר איתי לצאת איתי להיות חלק מה"ח'ברה שלי"
תקועה עכשיו באמצע חול המועד בזמן שכולם יוצאים להם לבילויים.
כמו שבן אדם נואש לאוויר אני נואשת לצלצול הפלאפון שמונח לידי כבר מהבוקר.רק שמישהו יתקשר כבר!שיגיד שהתגעגע!
שיגיד שבא לו לצאת איתי ולבלות.
איך הגעתי למצב הזה??אני כל כך משתדלת לא ליפול לתהום הזה שעותף אותי ברחמים עצמיים אבל אני כבר לא מצליחה לשמור על שיווי המשקל,ניסיתי לדבר להיות מצחיקה להיות מי שאני באמת להיות מי שאני לא באמת ניסיתי להדחף ניסיתי להתרחק ניסיתי להיות רעה,חמודה,מגניבה,משעממת הכל!!הכל!!!
ואני עדיין כאן!!!מבקשת מאלוקים שיעזור לי ושאם זה קשור לעבירות שעשיתי אז שיסלח לי!!
אם רק הייתה איזושהיא נוסחא שתתן לי את האפשרות לחזור ולהיות מוקפת באנשים.לא להיות בודדה...הייתי עושה כל מה שאני יכולה כדי להשיג אותה!
כן גם לך יצא אולי לחשוב על כמה שזה מטומטם לבכות על כזה דבר.גם אני כשאני מסתכלת על מה שכתבי אני חושבת שזה מטומטם.
אבל האמת שאין לי מנוס ממנה היא שהבדידות כואבת.אפילו מאוד.
ועד שלא נשארים לבד...ממש לבד.
אין שום דרך להבין כמה זה קורע.כמה זה גורם לך להרגיש חסר תועלת חסר חיים וחסר אופי.
אז...אם יש לכם איזה מישו או מישהי שמה בתאים האפורים שלכם שאתם יודעים צריך צלצול ואיזו שיחה טובה.תתקשרו אליו\ה
ותעשו לו טוב בלב. תתנו לה\ו להרגיש רצוי. שלא שכחו אותו\ה . שיש משמעות לחיים שלו\ה.
בנתיים אני גם מחכה לצלצול הזה.או לנוסחא הזאת או לסתם איזהו נס שישכנע אותי שיש לי עוד תקווה שאני לא אהיה בודדה עד סוף ימי.ולמה לא כדי לי לסיים אותם כבר עכשיו.
שיהיה חג שמח לכולכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
