| 5/2006
חלומות [אזהרת רפרנס באפי כבדה]
מעניין. כשהייתי קטנה, אחד החלומות [או שצריך להגיד פנטזיות?] שלי היה, שהנשיקה הראשונה שלי תהיה עם מישהו שאני אוהב, ושזאת תהיה גם הנשיקה הראשונה שלו, ושהכל יהיה רומנטי נורא.
עכשיו כשאני חושבת על מה שהיה שם באמת, אני רואה שהפנטזיה שלי לכאורה התגשמה, אבל בצורה הגרועה ביותר האפשרית, אני חושבת.
אולי אם הוא היה מאבד את הנשמה שלו, רודף אותי, הורג את הדגים של החברה הכי טובה שלי, רוצח את המורה שלי למחשבים, ובאופן כללי ממרר את חיי, אז זה כנראה היה יותר גרוע. [באפי רפרנס, ראה ערך כל העונה השניה, אם זה לא ברור.]
אבל כמובן באפי שכבה עם אנג'ל, לא רק נישקה אותו.
למרות שכשחושבים על זה, גם הנשיקה הראשונה שלהם לא הייתה משהו. היא הייתה רומנטית להחליא, אבל מההתרגשות הוא עבר לgame face, פני-הערפד שלו, ורק אז היא גילתה שהוא ערפד ונבהלה נורא. אז כן, בעצם, אין חובה לפגוע בדגים של אף אחת מהחברות שלי.
אז נכון, אני לא גיליתי שהוא ערפד. אפילו לא סתם איזה רוצח סדרתי. אבל אחרי הלילה שהיה לנו, כשסוף סוף התנשקנו- התגובה הגאונית הזאת, של להתנצל בפני כמעט בבכי ולהבטיח שזה לא יקרה שוב...
אחד הדברים שאני אוהבת בבאפי הוא שעולם המפלצות והערפדים שבה, הוא בעצם ייצוג מטאפורי של צרות היומיום. באפי הוא בעצם יותר מסיפורה של גיבורת-על כלשהיא, שנלחמת בכל פרק ברשע התורן- כל רשע מייצג חלק כלשהוא בחייה של נערה מתבגרת, בעונות המוקדמות, ושל אישה צעירה, ואולי אף אמא, בעונות המתקדמות יותר.
הערפדים והפטרול היומי בבתי הקברות הוא ההתמודדות עם צרות היומיום. ראש העיר הרשע, הוא הביורוקרטיה המאיימת לבלוע את כולנו, או פחד מסמכות, או אלף ואחד פירושים אחרים. כשאנג'ל מאבד את הנשמה אחרי שהוא שוכב עם באפי, ואח"כ לועג לה ומענה אותה וממרר את חייה, זוהי אנלוגיה ברורה למה שקורה שתי עונות מאוחר יותר, וקרה ויקרה לנערות רבות לאורך הזמן- פרקר שוכב איתה ובבוקר שאחרי מתגלה כמניאק, שאומר שהיא לא שווה כלום וגם צוחק עליה ליד החברים שלו.
כשהיא מנשקת את אנג'ל ואז רואה את פניו האמיתיים... זה אותו הדבר, רק במוקטן, אני מניחה.
פרופסור וולש המרצה הנערצת, שמתבררת כמפלצת טרגית- היא האידיאל של מורה שנשבר כשמתברר שגם המורה הוא אדם. כך גם אשת הגמל-שלמה שמפתה את זנדר, היא כמובן המורה הצעירה והמפתה או האמא של השכן, שמקרים מסוגה פורסמו בתקשורת בהרחבה מספר פעמים. חבורת הצבועים היא אנלוגיה לכל חבורה "רעה" אך "קולית" שעשויה לשאוב אליה אנשים תמימים כמו זנדר, שבמקרה זה הצליח לברוח ממנה. זנדר רצה להיות קול, להשתייך לאנשהוא, והם קיבלו אותו. והרוע האולטימטיבי שהוא בעצם באפי עצמה והמאבק כנגד הרוע שבתוכנו, וגלורי שאיימה לפגוע באחותה הקטנה, כמו כל חוטף מרושע, וג'ויס המסכנה שמתה בטרם עת וכל השדים שרדפו אותה לכאורה היו בעצם הסרטן הארור...
הכל מאוד ברור, כשמסתכלים על זה מהצד. וגם מאוד קל לפענוח והבנה ותרגום וקל לדעת בדיוק מה צריך לעשות במצב הזה. ברור מי השד, רק צריך לברר איך להרוג אותו, ולבצע.
אבל מה קורה כשהשד הוא ג'יילס? או ספייק, או אנג'ל? או דרוסילה, שאנג'ל המסכן לא מוצא את האומץ להרוג אותה כבר מאתיים שנים...
משום מה, במציאות, העולם מלא בהרבה יותר מקרים דמויי ג'יילס, או אנג'לוס. מקרים שבהם אדם נראה כדבר אחד אבל בעצם הוא לא. מקרים שבהם אנחנו לא בטוחים, אנחנו לא יודעים, את מי צריך להרוג ואיך.
ולפעמים,גם כשזה ברור, גם כשזה ידוע, וגם כשזה פשוט, אנחנו לא מצליחים לעשות את זה. אנחנו לא מצלךיחים לשלוח את אנג'ל לגיהנום, להרוג את ג'יילס השד, או להקריב את דון על המזבח. כי לא כולנו באפי, ואנחנו לא מסוגלים להקריב את הדברים האלה, גם כשאנחנו יודעים שזה לטובה, ואנחנו צריכים, ואנחנו חייבים.
אפילו שידעתי כבר לאורך זמן שמערכת היחסים הזו מובילה לשום מקום. אפילו שידעתי מההתחלה שהוא לא מי שאני באמת רוצה. אפילו שהבנתי שהוא לא מה שאני מחפשת. עדיין נתתי לעצמי להתמכר לתשוקה, לתחושת הבעלות, לקרבה, לאינטימיות, לכיף של ה"ביחד". אפילו שידעתי שאני חייבת להרוג את אנג'ל, לטובת העולם, לא רציתי לתקוע את החרב. לא יכולתי. וגם אחרי שאזרתי אומץ, בסופו של דבר נשברתי.
אבל אחרי הנשיקה, אני ראיתי את הערפד, וגם הוא ראה את עצמו, כנראה. אחרי מערכת יחסים שהייתה טיפשית וחסרת טעם בדיוק כמו זאת של באפי ואנג'ל, שהסתיימה באקורד צורם כמעט כמו זו שלהם... אני שוב לבד.
והוא אמנם מפלרטט לפעמים, ומחבק, ומדבר, ואני תוהה אם הוא מתכוון ליותר ממה שהוא אמור להתכוון. אבל אני יודעת, עמוק בפנים, שזה עדיף ככה. שאני לא באמת מקווה שהוא ישנה את דעתו ויחזר אחרי במרץ. שאני לא באמת רוצה את זה. שאם הוא יעשה את זה, אני אגיד לו לא. כי אני כבר לא שבויה בידי התשוקה, ועכשיו אני יכולה לומר, בראש צלול- זה לא היה טוב לאף אחד מאיתנו. עדיף שזה לא יהיה.
כשהייתי קטנה חלמתי על נשיקה ראשונה עם מישהו שזו גם הנשיקה הראשונה שלו, ושאני אוהב ואדע שאכפת לו ממני.
אני יודעת שאכפת לו ממני עד הגג, ושאני, בדרכי, אהבתי אותו. וזו בטוח הייתה נשיקה ראשונה של שנינו.
אבל כמה שטעיתי, בחלום הזה שלי. כמה שטעיתי.
מיטל
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
