חידה: קראו את הכתבה הזאת, על "התדרדרות" השפה העברית.

ואז קראו את התגובות עליה, אותן התגובות המתנשאות (והתומכות), שמדברות על רדידות השפה של "הנוער בימינו", ועל הצורך בשיפור בנושא. ואז ספרו, בבקשה, כמה תגובות אתם מצליחים למצוא שאין בהן שגיאות תחביריות בסיסיות. (כמו "יש הרבה אנשים ללמד עברית" או "העיתונים לא מפגרים הרבה", מתוך התגובות הראשונות) [קרדיט לחדר 404 שהפנה את תשומת לבי לכתבה הזו, אם גם בהקשר מעט שונה]

כתבה מאוד מתנשאת, לטעמי, שאינה במקומה, מאחר והעברית היא כבר לא שפה מתה. מאז שהוחייתה ע"י אליעזר בן יהודה, העברית מוגדרת כשפה חיה, וככזאת, היא משתנה ומתאימה את עצמה כל הזמן, לנסיבות ולמקום. והיא שואבת אוצר מילים משפות אחרות, כמו כל שפה אחרת לפניה.

מדוע עדיפות המילים ששאלה העברית מהארמית, על פני המילים ששאלה העברית מהאנגלית? ומדוע באנגלית מותר להגיד motel שהוא שילוב של hotel ו-motor cars, ואילו בעברית המילה "מניינים", קיצור ל"מה העניינים", הוא גס וראוי לבוז? כל אותם מחיי השפה העברית-וונאביז (כן, אני במודע משתמשת במילה שהושאלה באנגלית, אך כבר נטמעה לתוך שפת הקודש. אני מצטערת, אבל "רוצים להיות", זה לא וונאביז. זה פשוט לא), צריכים להתעורר ולהבין שאין מה להחיות שפה חיה. ואי אפשר "לשמור" עליה, פן תתקלקל. (בהקשר זה, המאמר הזה מומלץ בחום, ומדבר על המקומות שמהם שאבה ושואבת השפה העברית מילים חדשות. כן, גם שאבה וגם שואבת. כי זה תהליך שלעולם לא נפסק, בשפה חיה, ההתחדשות)

אפשר לקרוא ספרות קלאסית, ובאמצעות כך ללמוד מאוצר המילים הארכאי שבו השתמשו לפני עשרות שנים אותם מחיי השפה העברית, בדיוק כמו שיכול כל אמריקאי או בריטי ממוצע לקרוא את שייקספיר ושאר הסופרים הקלאסיים וללמוד משפתם על הביטויים הארכאיים של השפה האנגלית. אבל בדיוק כפי שלא נצפה מילד בן 10 שיאמר לחברו "Shall I be accompanied by thou to play in thy's garden?" [למען האמת, אני עצמי איני בטוחה אם זה היה אמור להיות thou או thee], כך גם שומה עלינו להבין שילד גם לא יאמר "האם נאותה אימי ללוותני אל גן המשחקים?". ואותו הילד גם לא *צריך* לדבר כך. ז"א, לדבר *ככה*.

מי שמכיר אותי יודע שאינני מחובבי השפה העברית. בתור חובבת שפות באופן כללי, השפה העברית מאוד דלה ומשעממת בעיני, וכיוצרת שכלי היצירה שלה הוא מילים, ואדם שאוהב להתבטא בבהירות ובנהירות באופן כללי, העברית לא משמשת אותי נאמנה. קראתי לפני כשבוע או שבועיים במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות [אגב, מי בימינו אומר "ידיעות אחרונות" ולא פשוט "ידיעות"?], דובר על מחקר שעשתה חוקרת שאיני זוכרת את שמה על הכתיבה הארוטית בשפה העברית. היא הגיעה למסקנה שבעברית קיימים רק שני סוגים של מילים המשמשות לכתיבה אירוטית- או שפה גבוהה, גבוהה מדי (הוא גחן מעליה, בעודו חופן את מבושיה הענוגים...), או שפת רחוב (אני לא משהו בכתיבה אירוטית, והשפת רחוב שלי לא משהו, תדמיינו לבד משהו עם "לזיין אותה" וכאלה), כאשר הראשונה יוצרת כתיבה לא ריאליסטית- כי בינינו, מי חושב על מה שיש לו בין הרגליים כעל "מבושיו"? - ואילו השניה יוצרת תחושה שסקס [כן, סקס ולא מין, כי מין זה species, תסלחו לי אבל אני בוגרת מגמת ביולוגיה] הוא דבר מלוכלך, או מגונה, כי הרי שפת-רחוב הוא משהו שאמא לימדה אותנו לא להכניס הביתה, כי זה לא יפה. אז כשבחורה בריטית רוצה להסביר לבחור שלה מה עושה לה טוב, היא אומרת לו "touch my clit" [שזה, כמובן, קיצור לclitoris, שאף אחד כבר לא מערער עליו]. האם נגזר על כל אם עברייה לבקש "גע בדגדגן שלי"? איכשהוא, זה לא נשמע לי מתאים לחדר מיטות. אולי זו רק אני. וגם החלופה של "תיגע לי בכוס" היא לא משהו, זה נשמע מלוכלך, וזה גם לא מדוייק.

אבל אני גולשת [וגם, כאמור, הכתיבה האירוטית שלי היא גרועה, בכל שפה]. מה שהתכוונתי לומר, על המחקר של אותה חוקרת שאיני זוכרת את שמה, זה שהיא מדברת על כך שיש שפה אירוטית גבוהה-מדי, ושפה נמוכה-מדי, אבל אין את האמצע, את מה שאנשים יכולים להשתמש בו בכתיבה [או שפה] יומיומית. וההקשר של זה לנושא שעליו כתבתי הוא, שלטעמי הסוגייה הזו קיימת גם בתחומים נוספים רבים בשפה העברית. לדוגמא, אם אני רוצה לציין את טיבו החיובי של עצם מסויים. אני יכולה להגיד שהוא "נפלא" או "נהדר" או, חלילה, "משובח". אבל זה נשמע קצת מתנשא. אני יכולה להגיד שהוא "מעולה" ו"מדהים", אבל זה שפה נמוכה מדי. אז אני נותרת עם "זה טוב" או "זה בסדר". ומה עם זה שרציתי לפאר ולרומם ולשבח את העצם האמור?בעיה שלי, ככל הנראה.

לכן, המגמה של אימוץ מילים חדשות משפות שסובבות אותנו היא חיובית, בעיני. זו דרך לגיטימית להעשרת השפה. השפה שלנו לא צריכה להיות בתולה מתחסדת שנבדלת משאר השפות. היא יכולה ללמוד משפות אחרות, ולתרום להן בחזרה, בדיוק כמו שעושות כל השאר.

אני לא חובבת עברית. אני מאמינה שהיא שפה דלה ושהיא לא מאפשרת ביטוי נאות. אבל אני גם מאמינה שדיכוי שלה, מהסוג שתומכים בו הכתבת ומגיביה, הוא הסיבה לכך שהעברית נותרת שפה דלה, לא מספקת, וגלמודה במשפחת השפות העולמית, שמסרבת להצטרף אליהן ולקחת ולתת ונשארת בתולה מתחסדת.

וכידוע, סופה של כל בתולה- או להפוך לשאינה בתולה, או למות בתולה.

האם אנחנו באמת רוצים לתת לשפה העברית למות שוב, בתולה?

מיטל