To whom it may concern, אני עדיין חי.

חי יותר טוב משחייתי בשנים האחרונות.

העובדה ששבו חזר לכתוב בבלוג שלו, עוררה בי סקרנות לגלות מה קורה עם הבלוג הנוסטלגי שלי (עם פלטת הצבעים המאוד ציונית שלו והלוגו המתחלף) ואולי אפילו לחזור לכתוב קצת. עצם הכניסה לבלוג שלי (או לשל שב) היא מן התרפקות נוסטלגית... הדפדוף אחורה בשנים מעלה מחשבות בנוסח "כמה מים עברו בנהר".

מאוד מעניין לקרוא דברים שכתבתי בזמנו... החזרה בזמן דרך החלון הנגלל הזה שמגלה שהבלוג נפתח ב2005 וקריאה של פוסטים ישנים מעוררת המון מחשבות שמזמן אפסנתי בעליית הגג. עם כל מילה שאני קורא עולות התמונות, הרגשות והחוויות.

קשה לחזור לכתוב... שריר הכתיבה שלי התעייף מתקופה ארוכה מדי של דיבורים בע"פ בלי מקלדת. הכתיבה כאן היא משהו מאוד אישי, אין את אותה הדינמיות שיש בשיחה עם אדם אחר. כמובן שגם על זה ניתן לחלוק, כי מאוד יכול שדווקא כאן יש יותר דינמיות בגלל הדיאלוג העצמי וכל מה שנשאר זה להתחבר לקול הפנימי והמילים יהיו נהר בלתי נפסק של שיחות ביני לבינו.

עברו באמת הרבה מאוד מים בנהר... קשר שליווה אותי במשך ארבע שנים הסתיים. בדיעבד אני יכול לאמר שזה באמת קרה לטובה. זה הוציא אותי מהשאננות שהייתי שרוי בה. הבנתי כמה רובוטי הייתי בקשר וכמה הפוקוס שלי היה לא מכוון. אני עדיין מתגעגע לאולגה. למי שהיא. עדיין אוהב אותה מאוד בתור בן אדם, יש בה משהו שאני באמת רואה כמיוחד, שתמיד משך ותמיד ימשוך אותי. הקשר מצד שני היה החלק היותר בעייתי באותה נקודת זמן וטוב מאוד שהוא נגמר מכיוון שזה אפשר לי להתאפס על עצמי ולצמוח מתוך הסיטואציה (מה שאני מניח שרלוונטי לגבי שנינו).

מבחינת עבודה, אני עומד כרגע בפני שינוי מהותי וקפיצת מדרגה משמעותית בקריירה. כפי ששבו אמר "אתה לא אנדרדוג יותר". אני באמת נכנס לשם על סמך היכולות שפיתחתי והוכחתי לאורך השנים במקום העבודה הנוכחי שלי. עם הכאב שמתלווה לעזיבת מקום שהיה בית שני עבורי במשך תקופה לא קצרה, אני מתרגש ומחכה לדרך החדשה. אין ספק מבחינתי שמדובר בבחירה נכונה ומושכלת. תמיד מתעוררת האופטימיות הזאת של "אפשר לתקן ולשפר" כשעומדים בפני קטיעת קשר ארוך טווח, אבל לפעמים צריך פשוט להרפות וללמוד על סמך העבר, שהוא כשלעצמו מורה דרך לא קטן.

בזמן האחרון אני מבלה את סופי השבוע שלי בצפון ונהנה ממרבית הרגעים. נחשפתי לעולם ולמקום שנחבא ממני כתושב של "העיר הגדולה". כיף לגלות שיש מקומות שפתוחים ביום שבת כמו בכל יום חול ושעדיין אפשר לקנות בזול. פתאום מגלים כמה "מס עקיף" משלמים על המגורים במרכז העניינים. (שמתם לב לחרוזים במשפטים האחרונים?! ).

תודה.