הלוגיקה מכתיבה לפשוטים ביננו כי אין שום סיכוי ממשי להגיע מהתקרה אל המסדרון ללא הליכה על גפיים כרותות.

אם להסתכל על כך מזווית הראייה של פרח בר בסכנת הכחדה, ניתן להבחין כי למרות השימוש בגפיים כרותות, אי אפשר לייחס להן את ההצלחה בביצוע המשימה. המשמעות העולה מכך היא שאדם ההולך מתקרה למסדרון עושה זאת באמצעות שימוש בכוח רצון בלתי נלאה ועל ידי קורי עכביש מיוחדים המחוברים לאצבעות שלו.

ובכך סיימנו את הרצאתנו החצי שנתית.

נתחיל בעדכון קטן:

100 ג'יגה המוזיקה שנמחקו בפוסט הקודם, הפכו ל200 חדשים.

הגברת הנחמדה שהגיבה לי לפוסט (בשם אולי) ונשמעה כמו פקאצה, עברה תהליך הפוך וכעת היא גברת ענוגה ונחמדה.

החיים מחייכים לאלה שעושים, ומלהיות טכנאי מחשבים כושל, אני עובר לעבוד בחברה בת של HP ולהרוויח משכורת ראוייה לבני מלוכה.

אני מרגיש שהתבגרתי, יחד עם האישה המתוקה שלי, ושכיום אני יותר כמו בן 20, מאשר כמו בן 16. ההבדל גם נהיה יותר ממשי. ואת זה אני אומר בלי התנשאות, רק שיקוף של המציאות.

שלושת השליחים פספסו אותי, ואני לא אהיה המשיח, או ישו גרסה 2.0, או מושיע מודרני.

המחשב שלי הוא כיום אחד הטובים, אחרי אוברול של בערך 5000 שקלים, שלולא הייתי מקבל את החלקים במחיר עלות, הייתי משלם קרוב ל8000.

נגמר העדכון.

אם כן, מה שלומכם קוראים נאמנים?

קשה לי להאמין שמישהו באמת נכנס לבלוג הזה עדיין, אבל אם כן, אני אשמח אם תשאירו תגובה כדי שאני אדע שעדיין קיימים אנשים שמתעניינים בי.