|
| 1/2008
חופש מחלה
אני חולה. חולה אחושרמוטה... כל כך חולה שאני מוכן לפספס יומיים (אולי שלושה ימים) של עבודה, ללא תשלום ימי מחלה, שהם שווים לבערך 600 שקלים.
יש לי את מה שמרגיש כמו המגיפה השחורה. אבל זה ככה רק בגלל שרוב הזמן אני בריא (יותר נכון חולה, אבל זה ברגיל), וכשאני נהיה חולה, זה תמיד נורא ואיום ומרגיש כאילו עוד רגע אני עומד להתפגר על הרצפה עם שלולית של קיא שחור לידי.
למזלי יש מי שדואג לי, אולי שלי, שזאת נחמה גדולה שבזמן שאני שוכב פה במיטה ורועד כמו עלה נידף היא חושבת עליי ודואגת לי. הלוואי שהיה לה זמן לבוא לבקר, אבל היא עסוקה במעגל אינסופי של צבא-עבודה-לימודים. סדר יום שאני בחיים לא הייתי עומד בו, אבל זה לא מפתיע, כי תמיד אמרתי שהיא יותר חזקה ממני. (אני מתגעגע אלייך מתוקה שלי, את באמת חסרה לי)
התחלתי להיות חולה ביום שני, אחרי שנסעתי מוקדם בבוקר למשרד התחבורה כדי לעשות מבחן תיאוריה ולחדש את הרשיון. בני זונות. זאת אחלה הוכחה שהם משתפים פעולה עם חברות הביטוח. הטעות היחידה שלי במהלך שנתיים של נהיגה הייתה שנתפסתי בכביש ריק ב12 בלילה נוהג 20 קמ"ש מעל המהירות המותרת,8 נקודות ו750 שקל קנס. חשבתי ששם זה נגמר, אבל מסתבר שאני אצטרך להיות נהג חדש לעוד שנתיים, מה שאומר, שאם אני מתכנן לרכוש רכב, אני אצטרך לשלם סכום דמיוני על הביטוח.
בכל מקרה, אחרי טיול של חמש שעות מתור לתור, עברתי הכל בהצלחה, חידשתי את הרשיון, ומשם נסעתי לעבודה. עד שסיימתי את הכל בשעה שמונה וחצי, כבר הייתי חולה. הבוס מאשים את העובדה שאני תמיד מפעיל מזגן במעבדה למעלה, אבל אני יודע שזה נופל על איזה כלבה חולה שעמדה לידי בתור לנציג התיאוריה. זה למה אני שונא לעמוד בתורים.
אז עכשיו אני בבית, בלי אולי, בלי לקוח שאני אמור למכור לו מחשב חדש ולהרוויח מזה בערך 300 שקלים נטו, ובלי בריאות. אני מקווה שזה יעבור מהר, כי לי באמת נמאס וממש מרגיז אותי להיות משותק למיטה ולא להיות מסוגל לעשן כהרגלי חבילת סיגריות ביום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
