את המטרות שלי כתבתי בלילה במסמך טקסט בפלאפון. אולי אני אערוך את זה לכאן מתישהו, ואולי לא. XD

*אני והבלוג במערכת יחסים פתוחה ולא מחייבת*

סתם פתאום התחשק לי להיכנס ולכתוב כמה בא לי להקיא ממך, וכל פעם שאני רואה שאת כותבת משהו בפייסבוק ותוהה למה לא שמתי אותך עדיין על הייד.. אני יודעת שעדיין אכפת לי, וכועסת על עצמי שאכפת לי. כי פשוט לא מגיע לך אם לא חשבת לומר שום מילה עד עכשיו.

וכל פעם אני חושבת על האם כדאי לדבר, ואז אני מתייעצת והתשובה החד משמעית היא לא. כי הכדור היה בידיים שלך וזרקת אותו לזבל. אין בשביל מה להילחם על אנשים שלא רוצים להיות שם.

העבודה מתישה אותי רצח. ועכשיו קיצצו בכוח אדם ויש כ"כ הרבה עבודה ופחות אנשים ואני רק רוצה הביתה לנוח. :(

והייתי ביום פתוח בשבוע שעבר וזה רק בילבל אותי עוד יותר ואני לא יודעת מה לעשות עם חיייייייייייי.

מלחיצוש משהו.

ומסביב אנשים בתקופות מבחנים ו.. לא בא לי גם חח. ממש לא. אני לא יודעת אם לדחות עוד שנה או להתחיל וזהו, כי סביר להניח שאף פעם לא יבוא לי. פעם הייתי הילדה החננה המחוננת שאהבה לימודים ובלה בלה. אני לא סובלת את זה, כל מה שאני זוכרת מהתיכון היה הלחץ. אולי זה היה קשור גם למה שהלך בבית במשפחה אבל כל התקופה ההיא זכורה לי ממש לרעה. גם הצבא זכור לי לרעה. רק השנה האחרונה מאז שהשתחררתי (משוחררת שנה וחודש ווהוו!) מרגישה לי חופשייה ונחמדה. אני יכולה לעשות מה שבא לי ואני אדון לעצמי, וזאת הרגשה -ממש- טובה.

בא לי לעשות טיול. אין ממש עם מי. בעו.

בא לי גם תה ירוק יסמין אבל אין.

ועדשה חדשה

ורישיון כבר כוסעומו שייגמר כברררררר

טוב זה נהיה פוסט מוזר. להת'!