שכל פעם מתנפץ לי מחדש בידיים.

אבל זה סיים שיט אול אובר אגיין, אז למה אני נפגעת ולוקחת ללב כל פעם מחדש? למה אני לא לומדת?

אפרופו לא ללמוד...

1. כל פעם מחדש אני אומרת לעצמי "די להילחם מלחמות של אחרים". אבל לא. למה שאני אלמד? אני יוצאת להגנת חברה כי ליבי יוצא אליה ואני לא רוצה שהיא תהיה לבד, ואני תמיד עושה מה שהייתי רוצה לקבל בעצמי, אם המצב היה הפוך הייתי מאוד רוצה שיגנו עליו ויעמדו לצידי בקרב. אבל כשקורה דבר כזה בפועל אני לבד, וכשאני יוצאת לקרב של אחרת אני חוטפת בפרצוף, והיא מסתתרת מאחוריי. אז חלאס. למה אני לא לומדת?

2. ליטרלי אני לא לומדת. התחלתי תואר ראשון השנה ועכשיו היו לי שלושה ימים של חופשת חנוכה אבל פשוט לא הזזתי את התחת. יכולתי להספיק המווווון בימים האלה אבל לא, פשוט עשיתי כלום אחד גדול. אני גם כאילו "מענישה" את עצמי ולא יוצאת או רואה פרק כי אני אמורה ללמוד, ובמקום זה עדיין לא לומדת, לא יודעת לאן הזמן בורח אבל הוא פשוט חומק לי מבין האצבעות ואני לא יודעת מה לעשות כדי "לחנך" את עצמי לשבת ללמוד.

אני מרגישה שאני נואשת להתקדם לאנשהו, לראות התקדמות מוחשית מול העיניים, אבל במקום זה אני דורכת במקום ומלקה את עצמי, אפילו אם ההתקדמות היא איטית ולא נראת לעין במכה אחת. שינויים קורים לאט, ואני בנאדם שרוצה ללחוץ על כפתור ושהכל יהיה בסדר -עכשיו-.

אני גם בנאדם כזה שאם קורה משהו הוא רוצה לדבר עליו ולפתור אותו, ונראה שכל הסובבים אותי הם ההיפך הגמור ממני. וזה קשה לי.

גם רציתי להכיר מישהו וכשהכרתי מישהו אז אני לא רוצה. ואני צריכה לחשוב איך לומר שאני לא רוצה. אבל האם זה כי אני פיקי? אני לא פיקי. או שאולי קצת כן. אבל אם לא מרגישים רצון/צורך לדבר עם מישהו אז זה לא זה, נכון?

יש גם המון דברים שהצבתי לעצמי ואני לא עושה איתם כלום. נגיד מטרות מהשנה הקודמת שאני לא בטוחה שבאמת עשיתי את כולן. ודברים שאני רוצה בשביל עצמי ואני לא עושה.

והאמת.. שאחרי שחוויתי כמה ימים של חופש פשוט מתחשק לי לעשות פאוז לחיים שלי ולקחת לי כמה זמן שבא לי ללא הגבלה לשבת רגל על רגל ופשוט להיות -בחופש-. לא להיות טרודה מכלום, לעשות מה שבא לי או לא לעשות כלום, אבל לא להרגיש לחוצה כל כך מכל הדברים שאני צריכה לעשות, שמצפים ממני או שאני מצפה מעצמי. אבל אפשר רק להמשיך לחלום כי מן הסתם שזה לא הולך לקרות.