nananananana

זונה.

אז... הפעם היא הייתה במיון

אני לא יודעת מה אני מרגישה כבר

ובקשר לאחרים..

מגלה כל פעם מחדש כמה שאנשים חרא

ואין לי כוח לצרות האלה יותרררר

לא רוצה שוב גבס, לא רוצה להרגיש מוגבלת, לא רוצה להיות תלויה באחרים

אבל אני מתה מכאבים

ואין לי ברירה ממש

הסופש שחיכיתי לו כל כך הגיע

אבל עכשיו אני לא באמת יודעת אם אני שמחה או עצובה.

מה שמשביז אותי זה לא ימי ראשון

זה ימי שבת בלילה

תמיד רע לי בימי שבת בלילה.

הזמנים האלה שהכל שחור ואתה רוצה לבכות ולעצור את העולם ולרדת. אפילו בלי לעצור אותו, פשוט לקפוץ מהחלון תוך כדי שהוא נוסע.

אנשים תמיד מאכזבים.

חברים(?) כאלה מאכזבים

אמא מטורפת.

נשבר לי.

לפעמים אני לא יודעת בשביל מה אני ממשיכה להילחם או לחיות בכלל

... כן