לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אין פה מה לקרוא


וכך נולד הצבע הסגול

Avatarכינוי:  yti

בת: 37



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הו ניוטון, דווקא היית לא רע בכלל.


כבר הגבתי שתי תגובות מזועזעות בפייסבוק, ובעקבות זאת חשפתי את התחת השמאלני הגדול שלי בפני כולם, אך עדיין נותרה בי התחושה ההיא, שגורמת להקאת מילים מאוגדת היטב (בניגוד לאותם זמנים חסרי מוזה שבהם כל מילה מחולצת בכוח וגם כואב אחר-כך).

אני מרגישה קצת חוטאת, קצת מזועזעת. זה כנראה מה שליבה את ההתלהמות, יצר הכתיבה והדעתנות. היינו בפאב ושתיתי חצי שליש בירה, למרות שאסור לי, כי אני לוקחת איזו תרופה, וזה אפילו לא היה כזה טוב כמו שציפיתי. ציפיתי לבירת תפוחים מגניבה וקיבלתי במקום זאת משהו שמזכיר יין מוגז, סטייל השמפניה המזוייפת ההיא, עם חותמת ה-Young, כדי שיבינו הצעירים ההם, שלהם לא מגיע משהו טוב יותר.

אני כל-כך לא טובה בשמירה חדשות סמי-רעות לעצמי. אם מישהו שואל אותי "נו, מה עם הספר?", בקול פוץ נמוך שכזה, הפוקר פייס שלי מתנדף, הפנים מתעוותות בכאב והנה גם ההשתפכות מופיעה - תכלס, לא משהו בכלל, אני סטלנית, עצלנית ובלתי אחראית בעליל, יאדה יאדה. בטח סתם רצה לשאול אותי על מקצב ה"מה שלומך?" - ובמקום זאת הוא קיבל השתפכות. מזל שיש אנשים יותר סטלנים ממני, כאלו שבכלל לא ידעו שצריך לכתוב את הספר חיחי.

בכלל פתחתי את הדף הזה כי רציתי לכתוב פוסט הלל לזוגיות. על איך שבחיים לא הייתי מוותרת על מה שיש לי עכשיו בשביל איזה ריגוש זול כלשהו.

כל פעם מחדש אני מריצה בראשי את המילים שלו, את המחמאות שלו... מעולם לא אמרו לי דברים כאלו לפני כן, במיוחד לא בעוצמה וכנות שכזו. לפעמים מתעורר הספק, כי קשה לי לדמיין שהוא באמת מאמין במה שהוא אומר. הביטחון העצמי הקצת ירוד טוען טענות משמעותיות ובחצי אוזן אני מקשיבה להן ובו-בזמן הודפת ומסבירה שאני פשוט ברת מזל, שהעובדות הן שיש גבר שמסתכל עלי ורואה עולם ומלואו, גבר שמכוון אלי עיניים זוהרות בעוד אני בזרועותיו.

אני משווה למאורעות עבר ורואה איך הכל היה ריק ריק ריק, גם אם בזמנו חשבתי שלא. מבט מבוגר ומפוכח יותר מסביר לי שמאורעות העבר מכוונים אל מאורעות ההווה, שיש סיבה לכל דבר. שכל הסרטים, הדמעות, אי ההבנות לעולם לא יעלמו לחלוטין, אבל האחוז והתדירות שלהם יהיו קטנים משמעותית.

ואני אכין בשבילך עוגות כשאהיה גדולה.

נכתב על ידי yti , 14/3/2011 02:12   בקטגוריות כל שעה כל שעתיים, קיטורים, קצת מרמור עוד לא הזיק לאף אחד  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של yti ב-23/3/2011 02:37
 



הכניסי קללת עצמי כאן


אני חיה בבועה כרגע, לא מוציאה כמעט את הראש מהחדר.

הברכיים כואבות בעקבות ישיבה מתמשכת, שעות העירות והשינה מתבלבלות לחתולין, מרגישה נרפות, נרגנות.

אני מנותקת מהכל וממוקדת כרגע בסבל הפרטי שלי (בעצם הייתה פה התנצלות ארוכה על כך שאני רוצה לקטר על סבלי הפרטי בעוד הסבל בחוץ מתפרץ ומקטין הכל).

בסך הכל רציתי לקטר: משעמם לי! נמאס לי לשבת בנקודה אחת כל היום!

אני לא עובדת ולא מנצלת את הזמן באופן נכון וראוי, לא מסוגלת לקבוע לעצמי מטלה ולבצע אותה.

אני יושבת, סובלת, תוססת, רוצה לעשות כל דבר רק לא הדבר שעלי לעשות.

אך ההגשה מחר(!!!) ואני עוד כ"כ רחוקה משלבי סיום שכל אדם אחר, אשר היה נמצא במצבי, היה כבר מזמן מקבל התקף לב ומתחיל להוציא קיטור מרוב מאמץ וניסיונות לסיים בזמן.

רק אני והסוליטר.

אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף.

צריכה לקחת את עצמי בידיים דחוף!!!

נכתב על ידי yti , 13/3/2011 15:34   בקטגוריות בזבוז זמני לריק, טעון שיפור, לימודיישן, קיטורים, קצת מרמור עוד לא הזיק לאף אחד, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של yti ב-14/3/2011 02:12
 



התחלות


צדק מי שאמר שהכי קשה להתחיל ומשם הכל זורם (אפילו עד חמש לפנות בוקר).

ההתחלות כה קשות הן לי...

ניתוח של המצב בצורה אובייקטיבית חושף דחיינות כפייתית, עיסוק בטפל, הדחקת רגשות אשם והסתרת עקבות.

הסתרת העקבות נובעת מהעובדה שאני פוחדת לחשוף את החטאים הקטנים שלי בפני אנשים שאני חשה שיש להם ציפיות ממני ועלולים לכעוס או להתאכזב בעקבות הידיעה.

חטאים קטנים, כמו העובדה שלא קמתי מוקדם בבוקר ובמקום זאת ישנתי 10 שעות ברצף (קורה כמעט כל לילה בשלושת השבועות האחרונים), שיש לי עבודת גמר לכתוב (הזמן קצר והמלאכה מרובה) ועוד לא עשיתי ולו את הצעד המינימלי על מנת להתחיל בה, שאני מעבירה ימים שלמים בקפיצה בין לינקים, נבירה מסיבית בחיים שאינם שלי או במשחקי ספיידר סוליטר (זהו העיסוק הנוכחי שלי), במקום לנצל את הזמן ה"מועט" שיש לסטודנטית-תואר-ראשון-במקצוע-ריאלי-כשלי כראוי.

אני תוהה אם יש לי בעיות שאינן נובעות מהטבע העצל שלי. אולי לא הכל באשמתי ובעצם אני נמצאת בדיכאון קליני עמוק שמתבטא רק בכל הקשור במוטיבציה שלי ללמוד. אני מתחילה לקוות שזה כך...

אומרים לי - את לקראת הסוף, את תמיד מסתדרת בסוף וגם אני אומרת - הסיבה היא כי: אני עצלנית, אני נהנתנית, אני דחיינית. אני רעה אל עצמי ויש לי ציפיות גבוהות מעצמי שלרוב לא מתגשמות. אני מנסה להיות ב"שליטה" אבל זה כל-כך קשה לי... אני מתפרקת לגורמים ראשוניים ומפרפרים שכל רצונם הוא לתחוב את ראשם עמוק מתחת לשמיכה, לעצום עיניים, לשכוח מכל אותו עתיד, המיידי והרחוק ולהיעלם. לישון שנת חורף (שמסרב להגיע) ארוכה ורגועה לנצח נצחים.

נדמה כאילו כולם יודעים מה טוב עבורי ורק אני עומדת באמצע מפולת השלגים הזו וזועקת לעננים שמישהו יעשה משהו ויעצור את השתלשלות העלילה המגעילה הזו.

 

נ.ב.: כאן, בחיים הווירטואליים, יש לי זכות לא להתייחס למציאות. יש מספיק ממנה בחיים האמיתיים. רק רציתי לציין.

נכתב על ידי yti , 5/12/2010 22:43   בקטגוריות בזבוז זמני לריק, טעון שיפור, לימודיישן, קיטורים, קצת מרמור עוד לא הזיק לאף אחד  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של yti ב-19/12/2010 00:26
 




דפים:  
13,429
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לyti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על yti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)