אין פה מה לקרוא

אני תוהה עד כמה אני מכירה איש איש ממכריי. במיוחד אילו שנפשם קשורה אלי מעט יותר.

הרי בלוג הוא מסכה, מסכה מתקלפת אמנם, אשר מצליחה פה ושם לחשוף אמיתות מאישיותינו הרב צדדית, אך מסכה היא.

אנחנו יוצרים דמות בידיונית, דמות שהקורא מעלה לנגד עיניו בכל צורה וצבע, לרוב עוטה (לפחות אצלי) גוון רומנטי ומחמיא הרבה מהקיים.

אנחנו בוחרים איזה חלק באישיותינו לחשוף, איזה פן בחיינו, את הצרות או השמחות וכך גם אנו מצטיירים בבלוג.

אי אפשר לומר שמקריאה בבלוג כלשהו יכול אתה להכיר היטב את הכותב.

הרי גם החיים האמיתיים הם מסיכה, אמנם כעת יש צורה וצבע לה, הגוון הרומנטי מתנדף, אך עדיין הדמות אותה אני משחקת נוכחת שם, דמות נוחה לבריות ושמחה בחייה, "הכל-טוב-ברוך-השם-יתברך-שמו". כמו עלמה צחקנית, שחיוכה קבוע, אך לפעמים היא בוכה בפנים כי החיים לא מחייכים אליה חזרה והקלפים שחולקו לה אינם איי איי איי.

גם האנשים שנפשם קשורה...

לא מזמן פטפטתי עם אחי והתלוננתי בפניו שכבר אינני מכירה אותו. yti, הוא אמר, את בין האנשים שמכירים אותי יותר טוב מהרבה אחרים. ואני הסברתי לו שאמנם אני מכירה אותו כל חייו, אך הוא התכנס לו בעולמו הפרטי וכעת אינני יודעת עליו דבר.

מה אני יודעת על הוריי? על עולמם הפרטי?

מעטים החושפים בפני את עולמם ואני עוד נוטה להקשיב...

יש אדם שלפעמים יש לי תחושה שהצלחתי לרדת לסוף דעתו

ואז אני מופתעת כל פעם מחדש לגלות שלא,

שבין המוכר, נח לו הזר והמוזר,

או שאת מכירה אדם כל חייך, אך בעצם לא יודעת עליו דבר, כי את נותנת לו לחלוף,

או שאת צריכה לחפור ולחפור ועדיין כנראה לא תגיעי לקרקעית.

וזה אפילו לא היה קיטור!

נכנסתי לנושא החם וקראתי שאם אני רוצה להיות יהודיה טובה (אופס), מצווה עלי שלא לגור בשכנות לערבים.

היה גם קישור לפוסט שבו אדם חילוני כתב שהגיע הזמן להפסיק עם הפלצנות ו"התיפייפות הנפש", בלא קשר לדת - הוא אינו רוצה שכנים ערבים.

מכל מה שקראתי (אצלו) השכלתי והבנתי ששכנים ערבים הם פגע רע, שהם מתנהגים בצורה פרועה, שאין הם טורחים לשלם את התשלומים הנחוצים בזמן ושבנוסף לכל זאת, הם אף עלולים לפתות את ילדי, לחטוף את מחמדיי לאום-אל-פאחם או טייבה במסווה של נישואין.

בולשיט.

תחת כל הדיבורים על "אמירת האמת" וה"דוגרי" מסתתרים רגשות פרימיטיביים בהרבה - פחד מהשונה והשפלתו, התבדלות וגזענות.

אני גרה בעיר שבה אין לי מגע רב עם ערבים ואולי גם לי היו סטיגמות מסויימות על אותה תרבות שאינני מכירה, אך במשך השנים הספקתי ללמוד מוזיקה עם פסנתרנית ערביה נוצריה (וחיבבתי אותה מאוד) ואף לגור עם שתי שותפות ערביות נוצריות (אחת אחרי השניה) כאשר האחרונה הפכה לחברה טובה שלי.

בנוסף, במכללה בה אני לומדת ישנם ערבים שלומדים בפקולטה שלי ואין הם שונים במיוחד מהיהודים.

השפה שונה, המנטליות שונה, אך בכלל לא ניתן להכניסם לתוך משבצת ה"מופרעים" או כיוצא בזאת.

אני לא מבינה איך אנחנו, העם היהודי, שסבל מכל-כך הרבה חוקים מפלים, שסבל שואה שלמה רק בגלל השייכות לגזע השמי, הפכנו להיות כאלה סנובים מתבדלים ומרימי אפים, שאנחנו עלולים לתמוך בחוקים המפלים אדם בגלל דתו, מינו, צבעו.

למה אנחנו לא לומדים מההיסטוריה ומ"מה ששנוא עליך, לא תעשה לחבריך"?.

אני מודעת לעובדה שאנחנו גרים במדינה עם המון קונפליקטים, שאנחנו נמצאים במצב קשה על סף משברים ומלחמות, שכולנו גדלנו בידיעה שנלך לצבא ("כולנו", כמה נאיבי מצידי) יום אחד ושלצבא יש אוייב מסויים, אך עדיין אין זה תירוץ לכך שלא נסכים לחיות בשכנות עם אנשים מסויימים שרוצים בזאת רק כי הם שונים מאיתנו.

אולי אני נשמעת כמו מטיפה נאיבית ופלצנית, אולי יש מי שיקרא את שכתבתי ויחשוב שאני הולכת על פי טרנדים ושאם הייתי מגיעה למצב שפתאום יכנסו שכנים ערבים לבניין שלי, הייתי מגיבה אחרת לחלוטין, אך עלי להעמיד דברים על דיוקם - כל מי שמביע ידידות כלפיי, אביע את אותו הרגש כלפיו. אם יש לי שכן, לא משנה מה דתו, גזעו, מינו אשר איננו מתנהג לפי הכללים הבסיסיים של יחסי שכנות טובה - יש לי בעיה איתו. יש יהודים שיכולים להיות בהמות, ערבים, אמריקאים, צרפתים... כל מקרה לגופו.

והכי חשוב, שוב - אנא זכרו שעברנו שואה, שהאנטישמיות עודנה קיימת, שיש מי שיעקם את אפו ולא יקח אותנו להיות לו לשכנים או לעובדים רק כי אנחנו יהודים ועל כן, אין לנו זכות להיות אנטי-גזע כלפי אנשים אחרים, כי חווינו זאת על בשרינו. ויש לזה תחושה של צריבה.

גלידה היא מסיבה. במיוחד כששבבי שוקולד מעורבים בעניין...

גלידה היא הפינוק האולטימטיבי!

היא מקררת גם בקיץ החם ביותר,

היא מגיעה במגוון טעמים עד כדי מלפפון חמוץ ופצפוצי גבינה,

היא איטלקיה ולכן כוסית על,

היא עשויה מחלב וכולנו יודעים כמה סידן תורם לבריאות העור והעצמות,

היא מתוקה ובא לנו לצבוט לה בלחיים,

היא משקיטה גם את גל המאנצ'יז החזק ביותר,

היא מרפדת אותנו לקראת ימים קרירים יותר,

היא גורמת לנו ללקלק את השפתיים בצורה סקסית ועל כן מביאה לנו בני זוג מעריצים שעלולים אף לנשק את רגלינו (אם נבטיח להם גלידה),

ילדים קטנים חולמים עליה בלילות,

יש עליה ציור של פרה - בהודו מתים על פרות,

יש לה מכסה גדול,

היא איכותית ולא מעשנת

וגם נחמדה,

היא תורמת לצדקה ומתנדבת בזמנה הפנוי ,

היא קראה את מלחמה ושלום שלוש פעמים,

גלידה זה קול (cool!),

לגלידה יש שיער בלונדיני ועיניים גדולות,

תחת כמו של בריטני ורגליים ארוכות

וגם ציצים גדולים!

לגלידה יש שני מצבי צבירה שונים וזה הרבה יותר ממה שאתם מסוגלים,

גלידה יודעת לענג וגם משקיעה,

גלידה בראה את אלוהים,

גלידה היא לא גזענית! השחור והלבן יושבים בהרמוניה מושלמת בקופסא ונותנים לכולנו דוגמא להתנהגות נאותה,

אפשר לחסל גלידה ועדיין לשמור על האינטרסים שלה,

ובקיצור - לגלידה יצא שם רע בזמן האחרון והגיע הזמן להפריך אותו!

הלאה שונאי הגלידה!

אני הולכת עכשיו אל הפריזר להוציא קופסת גלידת שוקו וניל פליק ולפרק לה את הצורה (בצורה החיובית כמובן),

ואתם???