סכנה!

כאן בונים!

נא לא להיכנס אל ה

וזה מה שהיה כתוב על שלט שראיתי באתר בנייה ברחובות העיר העתיקה בעכו.

הולכים ברחובות העיר העתיקה, דודתי היקרה מתעקשת להיכנס אל כל סמטה וסמטה, ולפתע אנו רואים מזרקה, כך סתם באמצע רחוב שומם. מגניב.

היה לי חלום מוזר אתמול. בחלום הזה קארוליה מתה וחזרה לחיים, להכל תפוס היתה ספריה שכמה מכוניות תופת ניסו להתפוצץ בתוכה ולא הצליחו, פריקי סירבה להתחתן איתי וארטמיס עמדה כמו פסל בצד ובהתה בכולם. אחר כך הגיעו רוחות רפאים, וכל אחת מהן היתה בעצם חלק מהנשמה של אחד מהאנשים בחלום, רובם יאסניקים והיו עוד כמה שלא זיהיתי. ואני הייתי היחידה שיכלה לראות גם רוחות רפאים שהן לא שלה! והרוח שלי היתה ממש סנובית ולא נחמדה אליי, והיו כתובים לה דברים מגניבים על הבגדים. אחר כך היינו צריכים לברוח מאיזה כלא, ובאו כמה בנות שצמחו להן כנפיים על הידיים והפנים ועזרו לנו לברוח. נדמה לי שזהו.

עזבו, חלומות שלי.

אתמול ניסיתי לבדוק מתי בדיוק נולד הבלוג שלי, כי מחקתי את הפוסטים הראשונים שכתבתי ורק כעבור כמה שבועות התחלתי לכתוב שוב. אמנם הפוסט הראשון כאן הוא מה 1.4, אך הבלוג שלי נולד לפני כן. אז בדקתי את התאריכים והשעות של הפוסטים הראשונים של הבלוגים שהמספרים שלהם בסביבת הבלוג שלי, וגיליתי שכולם בין השעה חצות ועשרים לשעה חצות וארבעים (בערך) ב 7.3 שנה שעברה. אז אני מרשה לעצמי להניח שהבלוג שלי נולד בחצות וחצי ב 7.3, וזהו.

עוד חודשיים צו ראשון, ואני מתחילה לתהות. למה לכל הרוחות אני צריכה לגדול? אני אוהבת להיות בת 16. אני לא רוצה להיות בת 17. לא אהבתי להיות ילדה קטנה, ולא אהבתי את גילאים 13, 14, 15, אבל את 16 אני אוהבת. כל גיל מעבר לזה הוא רע. טוב, שיהיה, אני אשרוד. יהיה בסדר, בניגוד לכל חוקי מרפי. ואגב, מרפי הוא אדם אמיתי, Edward A. Murphy, מדען טילים, ותדה לאיתי שטרח להרחיב את אופקיי ולחלוק איתי את האינפורמציה החשובה הזאת.

אתמול כתבתי סיפור. עוד סיפור שאני מאוד אוהבת, אולי אפילו כמו שאני אוהבת את 'הוא ישב בשדה', אפילו שאף אחד מהם לא גמור. הסיפור החדש מספר על ילדה, מפתחות, ושעון חול ענק. אני אקליד אותו בקרוב במחשב, והוא יהיה זמין בקישור הזה, ובעוד כל מיני קישורים לא קשורים שאני אדחוף לפוסטים שלי.

החלטתי לעשות רשימה חדשה, שכל מה שיהיה כתוב בה זה תכונות שלי ודברים על עצמי. סתם כדי שתכירו אותי טוב יותר.

צומי וג'יצה דורשות יותר צומי מתמיד.