הגעתי למסקנה שאני מעדכנת את הרשימות בבלוג יותר ממה שאני מעדכנת פוסטים. ביומיים האחרונים- שני פוסטים חדשים, שלוש רשימות חדשות ועדכון של רוב האחרות.

אני כרגע מקלידה את הסיפור החדש שלי, זה שאני כל כך אוהבת. שם זמני- 'עדיין נושמת בקצב המפתחות הנופלים'. אל תשאלו. קישור לבלוג שהסיפור יופיע בו בקרוב. ועוד קישור. וזה לא קישור. וזה כן.

חלק נכבד מהיום עבר עליי בלהרים את ג'יצה ולהוציא אותה אל מחוץ לבית. בכל פעם היא נכנסת לבית, אני קוראת לה, היא באה אליי, אני מלטפת אותה לשנייה ואז מרימה אותה ולוקחת אותה החוצה לגינה. ככה יותר מדי פעמים. היא לא קולטת. בכל פעם שאני קוראת לה היא ישר באה אליי. 

אתמול החלטנו שהגיע הזמן להצדיק את קיומה של הסוכה שלנו ולאכול בסוכה. בזמן שאני והאחים שלי סידרנו את השולחן, ג'יצה החליטה שגם היא רוצה להצטרף לארוחה וניסתה לקפוץ על השולחן. אז ויתרנו ואכלנו בתוך הבית.

וצומי סתם מייללת בלי סוף ודורשת צומי כל הזמן.

אני אוהבת חתולים.

בקרוב יהיו לי 1984 כניסות, וככל הנראה אני לא אזכה ללחוץ בזמן על מקש הפרינט סקרין. שיהיה, מה אכפת לי בכלל.

טוב, בכל מקרה אין לי מה לכתוב.

אני מתחילה להישמע כמו הפוסטים הראשונים שלי.

ערב טוב לכולם,

3> magesch.

כן, חתמתי את שמי בסוף פוסט. מותר לי.