פר אקסלנס

עומס החום משפיע עליי...הפוסט הזה הולך להיות כבד ורציני.

בספר "הזר המסתורי" של מארק טווין מצאתי ארבעה קטעים שמבטאים כל כך טוב את תחושותיי לגבי המין האנושי. לטעמי הוא גאון ולדעתי שווה לקרוא. תשפטו אתם.

1)    אלוהים, שהיה יכול לברוא את ילדיו באותה קלות, טובים כרעים, אך העדיף לברוא אותם רעים;

שהיה יכול לעשות את כולם מאושרים, אך מעולם לא הפך אפילו אחד מהם למאושר;

שגרם להם להלל את חייהם המרים, אך גדע אותם בקמצנות;

שהעניק למלאכיו אושר נצחי מבלי שעשו למענו מאומה, אך תבע משאר ילדיו להיות ראויים לו;

שהעניק למלאכיו חיים חסרי כאב, אך קילל את ילדיו האחרים במחלות גוף ונפש;

שמדבר גבוהה גבוהה על צדק והמציא גיהנום

שמדבר גבוהה גבוהה על רחמים והמציא גיהנום

שמדבר גבוהה גבוהה על אהבת הזולת ומחילה כפולה ומכופלת והמציא גיהנום

שמדבר גבוהה גבוהה על מוסר באוזני אחרים, אך חסר מוסר בעצמו;

שזועם על פשעים, אך מבצע את כולם בעצמו;

שברא את האדם מבלי שנתבקש לעשות זאת, ומנסה אחר כך להעביר את האחריות למעשי האדם לאדם עצמו, במקום להציב אותה אחר כבוד במקום בו היא שייכת, על שכמו;

ולבסוף, באטימות אלוהית לחלוטין, קורא לעבר המסכן, המנוצל לרעה, לעבוד אותו!...

2)    שפיות ואושר הם שילוב בלתי אפשרי. שום אדם שפוי לא יכול להיות מאושר, מפני שהוא חי במציאות ורואה כמה היא נוראה. רק המשוגעים יכולים להיות מאושרים, וגם ביניהם, מעטים בלבד.

 3)  כל אדם הוא שילוב של מכונת סבל ומכונת אושר. שתי הפונקציות פועלות יחד, מתוך הרמוניה, בדייקנות דקה ומעודנת, על פי עקרון של תן וקח. בכל פעם שנוצר אושר במחלקה אחת, השנייה עומדת במצב הכן לאזן אותו בצער או כאב- אולי תריסר מונים. ברוב המקרים, חיי האדם מחולקים בערך שווה בשווה בין אושר וצער. אם אין חלוקה שווה, יש עדיפות  לאומללות- תמיד, אף פעם לא לאושר. לפעמים יש לאדם אופי ותכונות כאלו שמכונת הצער מסוגלת לבצע לבדה את כל העבודה. אדם כזה חי את חייו בבורות מוחלטת כמעט לגבי מהות  האושר. כל דבר שהוא נוגע בו, כל דבר שהוא עושה, מביא עליו ביש מזל.....לפעמים, תמורת שעה אחת של אושר, מכונת האדם תובעת  תשלום בסבל של שנים.

מאחר ואני חובבת כלבים מושבעת ומגדלת שתי יפהפיות, מחוננות ושעירות בבית, כל פעם שקורה מקרה שכלב נושך אדם

מייד כל הנשמות הטובות אומרות לי: "נו....איך את מסבירה את זה?"

אז מארק טווין כותב בספרו זה את מחשבותיי בצורה כה מושלמת...

4) שום חיה לא עושה מעשה אכזרי- זהו המונופול של בעלי החוש המוסרי.

כאשר בעל חיים גורם לכאב, הוא עושה זאת בתום לב, לא מתוך רוע, לגביו אין רוע. והוא לא גורם לכאב מתוך ההנאה שבגרימת כאב- רק האדם עושה זאת, בהשראת החוש המוסרי הנחות שלו! חוש שתפקידו להבחין בין טוב ורע, מתוך חרות לבחור באחד מן השניים. איזה יתרון יכול לצמוח לו מכך? הוא בוחר כל הזמן, ובתשעה מתוך עשרה מקרים הוא מעדיף את הרע. לא היה צריך להתקיים רע; וללא החוש המוסרי הוא לא יכול היה להתקיים. ולמרות זאת, האדם הוא יצור חסר בינה כזה, שהוא אינו מסוגל לתפוס, שהחוש המוסרי מוריד אותו לשלב התחתון בסולם בעלי החיים ושזהו קניין מביש.