#31551 - אני רק מספר

זה היה לפני 4 חודשים  אבל רק בשבועות האחרונים אני מצליח לעכל שנפרדנו. אני אומלל בלעדיה וחולם עליה בלילות.

היא היתה תמימה וקיצ'ית ומלאת אהבה, ושלי.

היא אהבה לישון איתי ביחד, להיות הכפית הקטנה שלי, ואני אהבתי לחבק אותה ולהצמיד את הגוף הקטן שלה אליי.

אהבתי אותה, כל כך אהבתי אותה!!!

איפשהו תמיד חיכיתי לטלפון ממנה, שתגיד לי שהיא לא יכולה בלעדי ושהיא הבינה שהיא טעתה ושהיא רוצה שננסה שוב. באמת קיויתי לזה. כן, גם אני יכולתי להתקשר והייתי עושה את זה, אבל השינוי צריך לבוא ממנה ואם הוא לא יבוא אז אין לנו מה לעשות ביחד. אחרי שהיא מחקה אותי מהפייסבוק, גם החברה הכי טובה שלה עשתה את זה. חשבתי שהיא מחקה אותי כדי לא לראות התראות ממני, אבל כשחברה שלה עושה את זה גם, אני מבין שאין דיבור עליי, שזה סופי, ואני לא רלוונטי.

לא העזתי להיכנס לפייסבוק של האקסית כי לא רציתי לראות תמונות שלה עם אחר. אני לא אוכל לסבול את המחשבה הזאת. לחברה שלה נכנסתי וראיתי אותן יוצאות ומבלות, והיא היתה כל כך יפה שזה כואב. איזה חיוך יש לה, חיוך אמיתי של אושר...

והחיוך הזה... כבר לא שלי.

נראה שהיא איכשהו הצליחה להעלים 3 שנים, שתגלה לי מה הסוד!

אני כל כך מתגעגע...

נמצא בכיתה. המרצה מדברת, מסבירה, נותנת את הכל, רוצה שנבין, שאני אבין, אבל ישרף העולם, אין סיכוי שאני אקשיב לה. הראש שלי נמצא במקום אחר, בצרות שלי. היא הצליחה להעביר כשעה מהחיים שלי ואז שיחררה אותנו להפסקה, כשהיא יודעת שאנחנו נשוב אליה לשעה השנייה. זה הרגע הכי רע בכל היום שלי. נכון שסבלתי באמצע השיעור, אבל ההפסקה הזאת שנועדה לאוורר את הראש ושנמשכת מספר דקות בלבד נמשכה לנצח והיתה סבל נוראי.

הם מקיפים אותי, נמצאים בכל מקום, לא אנשים, קבוצות אנשים! מדברים בינם לבין עצמם, צוחקים, מנהלים שיחה, ואני מסתובב בדד, מחפש מישהו שאני מכיר. הרגעים האלה שאני רואה שאני לבד הם בלתי נסבלים. כל כך כואב בלב שאני בחור בסדר גמור, לא ייצור, זורם יוזם ומצחיק, ועדיין לא מצליח להשתלב. 3 שנים של זוגיות עשו את שלהם, שכחתי את החברים שלי, שכחתי שאם לא תהיה לי חברה, לא יהיה לי אף אחד, ועכשיו אני משלם על זה. אגב, היא מחקה אותי מהפייסבוק היום. כואב במידת מה.

אני חייב לצאת, לשבת עם אנשים, לצחוק לבלות ולהנות, אבל זה קשה כשהמאגר מצומצם ומורכב ברובו מידידות תפוסות שמשקיעות את זמנן הפנוי בחבר (לא שאני חושק בהן). זה מצחיק, הן באמת כוסיות וכולם "מקנאים" בי שאני מסתובב איתם, אבל לא יכלתי להשיג אחת לעצמי?

הבדידות גם קשורה לחברים מהתיכון שהבריזו לי אחרי שתכננתי את זמני במיוחד בשביל להיפגש איתם. מעצבן.

בנימת עידוד עצמי, מי שמכיר אותי יודע שאני אוכל הרבה קש עד שאני מגיע למטרות שלי, אבל אני מגיע בסוף. אכן, בחור עם כח רצון כמו שלי לא תכירו בחיים. אני מקדם את עצמי בכישורים החברתיים, וזו התקדמות איטית אמנם, אבל קיימת.

אני מפחד מהקיץ, שלא יהיו לימודים... לא יהיה לי עם מי לצאת ולהכיר בחורות, ולא יהיה לי עם מי ללכת לים. מזל שאני עובד. אני פאקינג עובד בעבודה הכי טובה שיכלתי לחשוב עליה ביחס למעמדי כסטודנט!! אני באמת מחכה להגיע לעבודה ולעבוד! ככה צריך להיות!

מבחינה חומרית די טוב לי, חבל שאין עם מי לחלוק את זה...

הבחור נמצא עם הראש בשיקגו. הבחורה בדרך לחתונה, לנגן על גיטרת בס. טד קוראים לו. שמה עדיין לא נחשף. 8 שנים עקבתי אחרי התוכנית האדירה הזאת ואני זוכר שבשלב מסוים אמרתי שכבר עברו פאקינג 4 עונות והוא עדיין לא פגש את אמא. איך הזמן טס? אבל לסדרה הזאת משמעות מיוחדת בשבילי מעבר לסתם סדרה. זו סדרה שהאמת לא היה כל כך מצחיקה, אבל העלילה סוחפת. כל פרק בנוי כך שלא יודעים מה יהיה בסופו, אפילו לא הטובים שבגילוי הסוף. סדרה שמלמדת שלא הכל צפוי ולא הכל הולך כפי שתכננו. מעבר לכך, לצערי הרב הרגשתי הזדהות עם טד. הלוזר הנצחי שמחפש את האחת, שפוסל בחורות על סמך קריטריונים מצחיקים, ונמשך לאחרות לפי קריטריונים עוד יותר מצחיקים. טד הוא גם אחד שמקבל סימנים מהיקום וחושב שהם בעלי משמעות. טד הוא אני...

מעשה בבחורה שפגשתי באוטובוס. לפני שנתיים הכרנו ומאז לא דיברנו. היא מצאה חן בעיניי מהרגע הראשון, ואולי זו הסיבה שהכרנו מלכתחילה. כשהיא ראתה אותי היא קרנה מאושר. דיברנו קצת על מה שהיא עושה ומה שאני עושה. הגענו לשאלת "מה קורה עם החבר שלך", והיא אמרה שהם החליטו לגור ביחד אבל היא לא בטוחה שזה המעשה הנכון והיא כבר לא קרהב מאושר. ככה מתנהגת בחורה שמתלהבת מחבר שלה?

"אני יודע שזה לא הולם ואולי אפילו חצוף, אבל בא לך ללכת לקפה פעם?"

-אין דבר שהייתי רוצה יותר.

זה שפל למדי להתחיל עם מישהי שיש לה חבר. מזל שלא שאלתי אותה את זה באמת.

המחשבה עלתה לי לראש, ואני תמיד חי בסרט שאנשים יעזבו את מקום הנוחות שלהם בשבילי, אף על פי שהרגשתי שביניהם זה לא זה.

מעשה בבחורה שפגשתי יום אחרי במשרד אזורי. לפני שנתיים הכרנו ומאז לא דיברנו. היא היתה יפה אבל תמיד נראתה לי "סירחית" במידת מה. חיכיתי שהיא תסיים את עניינה עם הפקידה ואז אני אוכל לגשת לפקידה. היא ראתה אותי וחיכתה שאני אסיים את ענייני. הנחמדה הזו ליוותה אותי החוצה. פה חשדתי. אם לא היה לה עניין בי, היא לא היתה עושה זאת. היא אמרה לי כבדרך אגב שכמה מהחברים שלה נפגשים והזמינה אותי. ביקשתי למסור להם ד"ש. החלטתי שאני לא בא, כי אני לא קשור. ובאמת לא הפסדתי כלום כי גיליתי שהיא אכן פנויה (נדיר) אבל שוקלת לחזור לאקס. מה אני צריך את זה?

כזהו אני, טד, משוטט בין הבחורות ומחפש אהב.. זיון.