בשיטה הזו מיקוד בטח לא יהיה כאן |
| 1/2003
שתי הערות בוקר
א. יואל מרקוס הוכיח במאמר מאתמול שבכיים של כותבים על האלימות המשתלחת בטוקבקים אינו בכי שמוגבל לרשת בלבד. גם כותבי האופליין מקבלים בראש מהימין האטום:
"קשה לכתוב באלה הימים מלת ביקורת על ראש הממשלה בלי להיות מוצף
בגל מכתבי מחאה נרגזים. מכתבים גדושי איומים, כגון "סופך יהיה
ככל בוגד בעמו". מכתבים מלאי עלבונות וכינויים גסים מ"פוץ" עד
"היטלר". מכתבים העוברים מגוף ראשון לגוף רבים. כגון "אתם
השמאלנים אוהבי הערבים", או "אתם שעשיתם את הסכם אוסלו ונתתם
נשק לפלשתינאים", וכיוצא בזה. רוב הכותבים יוצרים את המשוואה,
שלפיה מי שמותח ביקורת על תפקודו של שרון הוא בוגד או אוהב
ערבים. על פי רוב אינני עונה למכתבי מטורפים. אך היות שאני רק
בשר ודם אני מייעץ מפעם לפעם לכותב זה או אחר שיפנה בדחיפות
לייעוץ פסיכיאטרי."
ב. לא רק האליטות חושבות שהסיקור העיתונאי של מערכות הבחירות, ובעיקר נושא הסקרים, הם שירות גרוע לאזרח שוחר המידע. הנה, גם האזרח עצמו חושב ככה, במחקר המצוטט הבוקר ב"הארץ":
"עוד עולה מהמחקר כי רק שניים מתוך עשרה ישראלים שבעי רצון
מאופן הסיקור של מערכת הבחירות בתקשורת. %95 מן הנשאלים השיבו
שבראש ובראשונה חשוב להם לקבל מידע על עמדות והתוכניות של
המועמדים והמפלגות, ואולם מידע זה כמעט ואינו ניתן להם. רק
%71 אמרו כי התקשורת מספקת להם בפועל מידע מסוג זה, ורק %72
טענו כי הסיקור התקשורתי תורם לידע שלהם."
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
