בשיטה הזו מיקוד בטח לא יהיה כאן |
| 2/2003
תלכו להזדיין
הסיפור על הטור של עמיחי יעקבי, שנפתח באירוניה דקיקה ובלבל את המוני בית ישראל, הצובאים כרגע על משרדי נענע ודורשים את פיטוריו של "הכתב", מוצא את עולמי הרגשי מקפץ בין שתי תגובות לוחמות.
מחד, יש בי מעט שמחה לאיד על ההתפרצות הזו "שלהם" על מר יעקבי. יש ביני ובין האיש היכרות רפופה, שנסתכמה בהיעדר חיבה הדדי, על בסיס קורקטי. הוא בז לי, אני בז לסוג העבודה שהוא גאה בה, וכולם מרוצים. עמיחי, ששיטת העבודה שלו היא האכלת העם במה שהעם רוצה לאכול, מביט על כל מי שחושב ביוהרתו שיש לו משהו אחר להגיד כמו על חייזר שצריך לעוף כבר מעולם התקשורת ולהתרכז בלדבר אל עצמו. טעם הרוב מקבל בכניסה לעולמו (המקצועי לפחות) הילה של צידקה. הנה מה שכתב על טוקבקים רק לפני שבוע:
- ותגובה כזאת זה כל מה שכותב הטור צריך כדי להגיד לעצמו - נו טוב הם דבילים, הם לא מבינים את ההומור המתוחכם שלי, הם אפילו לכתוב לא יודעים – אז ברור שהם לא מבינים כלום בלקרוא.
וכאן בדיוק הטעות - הטוקבקיסטים לא מעט פעמים מבינים יותר, מצחיקים יותר, רעננים יותר ומתנסחים הרבה יותר ברהיטות, קלילות וזריזות מהכותב המסורבל שבתחתית הטור הצונן שלו הם מתאספים כדי להגיד את אשר על ליבם.
אני רק מקווה שעכשיו, משקיבל קצת בראש, עמיחי לא יחשוב שזה הטור שלו שלא היה טוב. כי הטור שלו בעט בתחת, הגם שלא הסכמתי עם לפחות חצי ממנו. הוא היה שנון ורהוט, מעניין ושווה ויכוח. זה שכמעט א-ף א-ח-ד ל-א ה-ב-י-ן על מה קיבינימאט הוא מדבר זו בעיה של מערכת החינוך שלנו. לא שלו. שילכו להזדיין.
וכאן אני מגיע לתחושה השניה שעלתה בי כשעברתי על 101 התגובות (נכון לשעה 4:43 בלילה, שזה סיפור אחר), והיא לא שונה בהרבה ממה שהרגיש עידו לא-אמין כשהוא עבר על הבלע השוצף והממוספר הזה. זו הרגשה של "חבל על הזמן", הזמן שלנו ככותבים, הזמן של הגוף המרכזי של הקוראים. אין לנו שום נקודת חיבור: לא ערכית, לא תרבותית. רוב רובם רוצים להעריץ ולשטום, לפי איזה סדר שלא מסתובב שם. הם רוצים את זה פשוט, מהיר וחזק. הם רוצים שיזיינו להם את המוח, ואם אפשר אז בתחת. הם רוצים שיסברו להם את האוזן, בלי סיכוך.
מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שיקשיבו לנו, כנראה. ולפעמים, כשמה שיש לנו הוא יותר מקו ישר, אנחנו נתקלים בקיר. עמיחי ודומיו יכול לקרוא לזה "מנת ה-600 מילה המשעממות והמתנשאות שלו, שמתחברות לכדי נפיחה פסאבדו-אינטלקטואלית-אינהרנטית-קוהרנטית אנינה וחמצמצה שלא אומרת בעצם שום דבר חדש" עד מחר, אבל נדמה לי שחלק ניכר מהגולשים - חלק ניכר מכפי שעמיחי ודומיו ישמחו להודות, כשהם שופכים עוד משאית של זוהר ריק להנאת באי שער העיר - פשוט לא יזהה משהו חדש גם אם ידפקו לו איתו על הראש.
כבר לא מעט זמן אני מרגיש שאני עובד על המעסיקים שלי. הסחורה שאני יודע לייצר אין לה ביקוש. העבודה שמעניינת אותי, חשיפת עוד פיסת עולם לא מוכרת, צירוף כמה פריטי מידע לא טחונים לכדי מבט חדש, לא מעניינת את התחת של 99.99 אחוזים ממי שצורך תקשורת בימינו. ספק אם היא אי פעם עניינה. הניסיון להגיד משהו נגד הרוח, אבל לא בדיוק ב-180 מעלות מולה, הוא ניסיון נואל. זה מדכא לי את התחת. כבר מזמן החלטתי שאני את ימי לא אכלה ככותב.
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
