לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בשיטה הזו

מיקוד בטח לא יהיה כאן


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2003

התרסה צדקנית


הנה מאמר אישי מעצבן של יוענה גונן ב"מיקסר", בעקבות חלוקת ידיעוני הסרק של פיקוד העורף. להלן הפסקה האחרונה, הסיכום, השורה התחתונה:
 

  • הבטחוניסטים מלבים את הפחדים העמוקים שלנו מפני "האויב" חסר הפנים, והפחדים האלה מייצרים שנאה, חשד ועוינות שמחסלים אותנו. אני מעדיפה לחיות ולמות בשקט, בחברה ששומרת על מראית עין של נורמליות. אני מעדיפה לעשות הכל כדי למנוע מבוש לצאת למלחמה ולהשתמש בנשק הגרעיני שהוא מאיים להשתמש בו, במקום להיתלות בתקווה הנאיבית של ג'ים והילדה, שהמקלט הקטן שלי יגן עלי ביום הדין.


הנה לכם, בתמצית של התמצית, פּלָקַט שמאל. כל הרעות החולות של שיח סגור, נטול פקפוק, נטול חרדת ביצוע, בטוח בעצמו עד כדי ניתוק מוחלט.
 
שימו לב למשפט הראשון. האויב נמצא במרכאות, הביטחוניסטים מחוצה להם. הם ודאות מוחשית, הוא פיקציה. זוהי קונספירציה. השנאה "מיוצרת" על ידי "הביטחוניסטים" חסרי הפנים. הם מחסלים אותנו. נכון שאנחנו שונאים "אותם" עכשיו?
 
האמת היא שהאויב רחוק מלהיות אמורפי. הוא מוחשי כמו מעטפת הפלדה של טיל סקאד. בין אם הוא התחיל, בין אם "הביטחוניסטים" הרעיבו את עמו ובין אם היתה זו תוצאת מדיניות הפנים הלא-ממש-ליברלית שלו שהרעיבה ילדים, סדאם איננו אויב נטול פנים. הוא אדם שאינסוף מילים הושחתו בניסיון להבין אותו, את ארצו.
 
האמת היא שהאויב כאן הוא משטר. העם העיראקי אינו המטרה. גם אם מדובר בחלום מתנשא באספמיה, השאיפה השוכנת מתחת לעורם של רבים מהלוחמים בה היא שחרור העם העיראקי מעריץ מטיל אימה. האמת היא שארצות בעלות מסורת אנטי-ביטחוניסטית מובהקת כמו דנמרק ונורווגיה חושבות שהפעם יש סיבה לצאת אלי קרב, בניגוד לאימפריאליסטים מצרפת, גרמניה ורוסיה. זה לא מפריע ליוענה גונן. כי לה יש מנטרה.
 
היא "מעדיפה לחיות ולמות בשקט, בחברה ששומרת על מראית עין של נורמליות." יפה ומקובל. גם אני. גם גלעד שרון. אין לזה דבר וחצי דבר עם הסוגיות העומדות על הפרק. ויש סוגיות אמיתיות העומדות על הפרק. סוגיות אמיתיות, לא פיקטיביות, לא "מיוצרות". השאלות אם העם הפלסטיני מוכן לקבל כאן מדינה יהודית לצד מדינתו, אם מנהיגיו מוכנים לאפשר לו לבחור את נציגיו ואת דרכו, הן שאלות שלא קל לתת להן תשובה. השאלה אם מדינות ערב יכולות לצאת מהבור הפונדמנטליסטי, העני והמתוסכל אליהן נגררו תחת המשטרים הצבאיים הדכאניים שלהן, היא שאלה קשה, שדיון בה עלול להביא את המתדיינים אל פי מפח הנפש. השאלה אינה רק מה אנחנו מעדיפים, כיוון שהאויב אינו אמורפי, אינו סתמי, אינו חסר פנים. הוא אמיתי, בעל חסרונות טראגיים לא פחות משלנו. יותר.
 
ולכן יוענה תעשה "הכל כדי למנוע מבוש לצאת למלחמה ולהשתמש בנשק הגרעיני שהוא מאיים להשתמש בו (על מה את מדברת? - צביק)." כי מלחמה היא דבר רע. כי שלום הוא דבר טוב. כי די לכיבוש. כי סיסמאות ודמוניזציה הן פתרון קל. הן שוללות את הבסיס תחת דיון מורכב שלרוב שולל את התשובה האחת, הפשוטה.
 
מלחמה היא דבר נורא. אנשים מאבדים בה את חייהם, את בריאותם, את שפיותם. גם עריצות הבזה לחיי אדם באשר הם היא דבר נורא. היא הורגת, מדכאת, מענה, מקלפת מאדם את חירותו ואנושיותו. כל מי שמביט על הכלים המתכוננים כעת לעימות ואינו לוקח בחשבון את שתי הפנים הללו שלו (לפחות שתי אלה, שהרי אין סיפור אמיתי שהוא פשוט כל-כך) יכול לכל היותר לנפק התרסה צדקנית. וזה בדיוק מה שיוענה גונן הפיקה כאן.
נכתב על ידי , 12/2/2003 01:59  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

מין: זכר




50,281
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להצביק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הצביק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)