עכשיו נעמוד בחצי הסער בתוך החולות,

מסדר אל מול הלילה שכבודו מכביד עלינו נשימתו.

קרירות עורפית ונהמות רצות מפיו אל אוזניים חדות,

כל המחשבות מתנקזות למקום אחד - 

"...הלילה הזה יכול להיות האחרון...".

עכשיו נשכב ונחכה ונקפוץ ונתרוצץ מצד לצד מצד לצד,

בין אבירים ואיברים בין מציאות לדמיון,

נשתה את כל האוויר לרוויה.

מבין העומדים חלקנו נופלים אל הלילה מרצון - בלי כוונה,

ואמא אחת בוכה על מדרגות השיש.

וכל הפרחים שהבאתי בשבילך - אני לובש אותם היום.

והם יהיו שם בכל פינה,

בין הכדורים שבאוויר - 

הם היו שם לידי,

ויהיו שם על ידי...

ואמא אחת בוכה.