חושך, תחושת פחד

לא מסוגל לראות

לא מסוגל לדבר

תחושות אלו, האפילה

זיכרונותיי הראשונים

לאחר פרק זמן קצר, שנמשך כמו הנצח, הצלחתי להגיע אל האור

או לפחות לראות אותו

רוח, שמש, גשם, קור וחום

ילדים קטנים ושובבים

חיות רעות וחרקים מעופפים

זוחלים עופות ולטאות

כולם עוברים למרגלותיי

חש בהם והם בי

אבל כל העולם הזה טס, עף מהר מדי

אני לא מספיק שום דבר

אני לא מצליח לעמוד בקצב

אין לי לאן ללכת או מקום להסתתר

באותו הרגע החלטתי לחיות את החיים כאילו אין מחר

התחלתי לצמוח ולגדול

כל מה שזרעתי הפך לבשל

כל פירותיי פיזרתי לכל עבר

כל זרעיי נתתי בכל מקום בו נספגו

כדי שיהיה עוד ועוד

בסופו של דבר הקרחתי

זרעיי פסקו, פירותיי אזלו

נתקעתי בין הקומה החמישית לשישית

שנים אחר כך כבר השלמתי עם העובדה שהתבגרתי

הגג כבר במותני ואני במרומים ליד מספר עננים

מסתכל על כל העולם מלמעלה

כולם נראים כמו נמלים

ואני, יום אחד, אצליח לגעת בשמש

לכל התחלה יש סוף ומכל סוף מתחיל משהו חדש