השבוע התלוויתי לפגישה של נעמי עם המשפחה שהיא מלווה. המשפחה היא חד הורית. הורים התגרשו לאחרונה. 3 ילדים קטנים. הבכור בפנימיה. דורית, האמא מגדלת את השניים האחרים. האבא גר רחוק הם רואים אותו אחת ל.. או שהוא בא אליהם ואז עולה השאלה איפה הוא יגור? איפה הוא יפגוש אותם? או שהם נוסעים אליו בחגים ובחופשות מבית הספר. זה לא ליווי חדש. הליווי מתנהל כבר כמה חודשים ואני עוקבת אחריו מרחוק, דרך השיחות שלי עם המלווה והתיעוד של התהליך. הן אספו נתונים וניתחו יחד את מצב המשפחה לאור המציאות החד-הורית החדשה, הסיקו מסקנות מהנתונים, חשבו על דרכים לשיפור המצב ועל המקומות שבהם אפשר לחסוך או לצמצם או להתייעל ואפילו לוותר, קבעו תכנית ועשו תקציב ועכשיו נעמי עוקבת אחר ההתנהלות של דורית ואחר יישום ההחלטות שלה. זה לא קטע קל. דורית משתפת פעולה די יפה ויש תוצאות טובות. כל זה עשה לה קצת סדר בחיים. היא מבינה שהאחריות כולה שלה. שעליה לעבוד ולפרנס ולדאוג ולכלכל ואין בן-זוג להשען עליו. היא חרוצה, מחפשת כל הזמן דרכים להגדלת ההכנסות ומצליחה בזה יפה. שיתוף הפעולה בין שתיהן הוא טוב והתוצאות גם. 

מפעם לפעם יש שם מתחים ולכן באתי להתרשם. אורח חיים של דורית לא מסתדר עם תפיסת עולמה של המלווה. נעמי היא טיפוס שמרני וגם קצת שומרת מסורת. דורית לעומתה, מאז נפרדה מבעלה היא ממש ציפור דרור. מבלה הרבה. כל מיני מערכות יחסים עם גברים. היא מספרת על זה לנעמי בכל פעם שהן נפגשות, מה עשתה איפה בילתה ונעמי – מקשיבה אבל לא פשוט לה. כל סיפור כזה ישר מעלה אצלה את השאלה האם חרגה מהתקציב או לא. כי בסוף, כל הסיפורים האלה 'מתורגמים' לסעיפי תקציב. אחר כך, כשהן עוברות ביחד על ההוצאות השוטפות ומשוות מול התקציב, רואים שהרבה כסף הולך על יין ובירות ו'על האש' ועל כל מיני סעיפי תקציב אחרים, כמו בילויים, ביגוד, ענייני טיפוח וכו'. ויש חריגות. לפעמים הן גדולות ולפעמים זניחות. 

כשנעמי מתקשרת אלי אחרי הפגישה, לספר מה היה, אני שומעת בקולה סוג של חוסר נחת. לא פעם אנחנו מחדדים ומבהירים שוב ושוב את הגבולות שלנו. שזה לא עניינינו מה עושה דורית בחייה הפרטיים. לא שופטים ולא מעירים ולא מעבירים ביקורת וגם לא עושים טיפול משפחתי. ה'חוזה' שלנו איתה הוא על דברים מאד
מוגדרים: על ההתנהלות הכלכלית ועל עמידה בתקציב שנקבע. בשלב כלשהו העליתי בפניה את האפשרות שנחליף אותה במלווה אחרת. נעמי בקשה זמן לחשוב ואחרי כמה ימים אמרה לי שהיא רוצה להמשיך. תוך שאני מודעת לפער בין העולמות, סכמנו שנדבר אחרי כל פגישה ונראה איך עברה את זה. 

וזה מה שאנחנו עושות. בכל פעם שהיא מתקשרת, חלק מהשיחה הוא סיפורים על דורית ואחרי זה מתרכזים בליווי הכלכלי. במשך הזמן שמתי לב שהחלק ה'רכילותי' הצטמצם ונעמי למדה לעשות הפרדה בין תהליך הליווי לבין הקושי שלה לקבל את אורח חייה של דורית. 

'בסך הכל היא עומדת בסעיפי התקציב שקבעתם? אני שואלת. 'כן' היא אומרת לי. אבל מה יהיה עם הילדים, איך היא יכולה להוציא כל כך הרבה כסף על בילויים? 'תגידי' אני אומרת לה 'יש לה מספיק כסף בשביל זה?'  'כן' היא אומרת לי. 'החודש הזה היא לא חרגה בכלל' 'איך זה יכול להיות?' שאלתי. 'אל תשאלי' היא מספרת לי 'כבר כמה שבועות שלדורית יש בןזוג חדש אז יש פחות בילויים. הם יותר בבית. 'אבל' היא מוסיפה 'היא אמרה לי שחושבת לעשות איתו ילד'. 'את בטוחה?' אני שואלת 'כן.' היא ענתה 'בגלל שזה רציני היא רצתה שיכיר אותה להורים שלו אבל הוא כל הזמן מתחמק. היא אמרה שאם היא תכנס להריון אז לא תהיה לו ברירה...'